אופנה, אמנות, בצלאל, מוזיקה

0 פורסם על ידי - 02/03/2015 - אוכל, אופנה, אמנות, תרבות

אופנה, פורים, תרבות, שרון בלוך, קרן פלס, רותם אבוהב, האדרת נשים, אמנות, פסטיבל שיר השירים, אלון ליבנה, קסטרו, בצלאל, מוזיאון רמת גן, המרכז האקדמי ויצו חיפה, פסטיבל "מובוסין" לקולנוע צרפתי, פסטיבל סרטים, קולקציית נשים, פסטיבל מוזיקה, RAY BAN, אופטיקנה, דורון אשכנזי, לייף סטייל, משקפיים, אופנת גברים, גלריה קונטמפוררי ביי, יהודים,  אנדריי מקרביץ', "יידיש ג'אז", פורצלן, אריאל שרון, ASOS, קולקציית גברים, מוזיאון העיר חיפה, סמבה, שרלוט גינסבורג, אריק טולדנו, אוליביה נקש,  קלוד פרנסואה, בדרכי שלי, עסק משפחתי, מיכאל הנגבי

אופנה

האדרת נשים 2

50 נשים מעוררות השראה

האדרת נשים. קרן פלס. צילום: גיא כושי ויריב פיין

נשף פורים לנשים בלבד. הופעה של קרן פלס, רותם אבוהב ותצוגת אופנה בהנחיית סמדר גנזי.
50 נשים מעוררות השראה בחברה הישראלית בקרב נשות המגזר הדתי, נבחרו כמובילות יוזמות חשובות ושונות בתחום החברתי , החינוכי ובתחומי התרבות ועוד. בין הנשים שנבחרו איריס יפרח, בת גלים שער, רחלי פרנקל – אימהות הנערים החטופים למען אחדות ישראל , איריס שהם -רופאה בכירה בסורוקה, מנהלת צוות יחידת חילוץ באר שבע, על סנפלינג, קפטן נבחרת ירוחם בכדורסל.
יום שלישי, 3/3/15 במתחם הדרייב אין החדש בתל אביב

Alon Livne for Castro

קסטרו: "ממשיכים את שיתוף הפעולה עם מעצב האופנה הישראלי הבינלאומי, אלון ליבנה. הקולקציה המשותפת לאביב קיץ 2015 תושק במאי הקרוב".
אתי רוטר, מנכ"ל משותף של קסטרו: "הסטודיו לעיצוב אופנה של קסטרו גאה לארח בשנית את אלון ליבנה, מהמעצבים הבולטים והמוכשרים  ביותר בעולם האופנה. כבית האופנה המוביל בישראל, אנו שואפים להציג לעולם את האוצר העיצובי של ישראל, ואיחוד הכוחות החדש בין קסטרו לאלון הוא שילוב מושלם. אנו נרגשים לקראת חשיפת הפירות היפים של המפגש היצירתי החדש אתו״.
אלון ליבנה: "לצד העבודה האינטנסיבית שלי כיום בעולם והלבשת הכוכבות הגדולות ביותר, זהו כבוד אמיתי בשבילי ליצור קולקציה משותפת עם בית האופנה המוביל בישראל, ולקחת חלק בעשייה וההצלחה של קסטרו בישראל ובעולם״.

יעל גולדמן נבחרה  לשמש כפרזנטורית החדשה של רשת האופנה הגרה לשנת 2015

הפנים והגוף של הגרה. יעל גולדמן

הפנים והגוף של הגרה. יעל גולדמן. צילום: אלון שפרנסקי

מיני קולקצייה לפורים

פורים קולקציה אודרי

אודרי הפברון. עוד הצעות לתחפושות ב-stuffstore.co.il. צילום: גלעד בר שלו

קולקציית הכלות של ז'קלין

שמלת החודש של ז'קלין-1

שמלת החודש של ז'קלין

ניתן להשיג ברחוב דקל 33 , רחובות ליד "כפר גיברול", טלפון:  053-7101570

 'עונות' מציגה טרנד מתמשך: פרנז'ים

עונות, פרנז'ים, מיכאלה ברקו, רפי דלויה

מיכאלה ברקו ל'עונות'. קיץ 2015. צילום: רפי דלויה

 

קולקציית גברים: ASOS אביב-קיץ 2015

קולקציית גברים ASOS  אביב-קיץ 2015

קולקציית גברים ASOS אביב-קיץ 2015. ניתן להשיג: www.asos.com צילום: יח"צ

 

קולקציית אביב-קיץ 2015 לנשים של ASOS

קולקציית נשים ASOS אביב-קיץ 2015

קולקציית נשים ASOS אביב-קיץ 2015. ניתן להשיג: www.asos.com צילום: יח"צ

קולקציית קעקועים מטאליים לפורים

קעקועים מטאליים

להשיגב:DIXIT.CO.IL

אמנות

שיח גלריה, מוזיאון רמת גן. אלי שמיר-1

שיח גלריה, מוזיאון רמת גן. אלי שמיר, סיפור אישי, 1984, גואש על נייר

מוזאון לאמנות ישראלית, רמת גן

שיח גלריה: אלי שמיר – אדם אדמה. שיח גלריה עם האמן ואוצר התערוכה רון ברטוש. שיח גלריה יתקיים ביום שבת, 28.02 בשעה 12:00. במוזאון לאמנות ישראלית, רמת גן

 

Community Now-12

Community Now-1

בצלאל

כנס: ביום שני ה-9 במרץ, יתקיים כנס Community Now?, שידון בסוגיות העוסקות ב "עיצוב משתף". מדובר בתחום עשייה בינלאומי מוביל ועכשווי, שעושה שימוש בחשיבה עיצובית ככלי להעצמה חברתית.
הכנס –  שמתקיים ביזמת התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל – יציג סיכום של שיתוף פעולה מחקרי, שנערך בין בצלאל לבין ה-DGTF) German Society for Design Theory and Research).
תחת הכותרת "קהילה עכשיו?" פעלו במשך שנתיים צוותי מחקר ועיצוב בשתי המדינות לגיבוש אסטרטגיות עיצוביות לחיזוק קהילות ולהעצמתן.
במהלך הערב יוצגו מקרי מבחן שמתקיימים בירושלים, בירוחם ובברלין, ועוסקים בדיאלוג בין רשויות לתושבים, ועושים שימוש במתודולוגיה של עיצוב חברתי משתף ככלי למינוף שכונות מוחלשות, איזורי פריפריה, ובהנגשה ושל חויות תרבות.
הכנס פתוח לקהל הרחב: 9 במרץ, בין השעות: 18:30-22:00, באולם מרכז פליציה בלומנטל, רחוב ביאליק 26, תל אביב.

 

פורים בבצלאל 2015

ליזה ריצנר- מסכות- המחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל. צילום : יח"צ

פורים בבצלאל

תערוכת מסכות, תהלוכת לבוש היסטורי, סדנאות הדגמה ומכירה מיוחדת של מוצרי עיצוב מקוריים.

ביום שלישי ה-3 במרץ, בין השעות 10:00 – 17:00 יתקיים כמידי שנה יום פתוח בקמפוס בצלאל בהר הצופים, במהלכו מוזמן הקהל הרחב לחוויה של אמנות ועיצוב, ולהיכרות עם מחלקות האקדמיה ותכניות הלימודים המוצעות. השנה, בנוסף לסדנאות פתוחות והרצאות מגוונות, תתקיים גם תהלוכת לבוש תקופתי פרי יצירתם של הסטודנטים מהמחלקה לצורפות ואופנה, ובין מגוון התערוכות בקמפוס תציג גם תערוכת מסכות שעיצוב הסטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי.
בשעה 13:00, במהלך מסיבת חצר שתקיים אגודת הסטודנטים, יצאו הסטודנטים מהמחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל בתהלוכה ססגונית שתציג מערכות לבוש היסטוריות שעוצבו במסגרת קורס הבוחן את תולדות הלבוש לאורך מאות השנים שחלפו, וחוקר אותן בהקשר החברתי, התרבותי וההיסטורי של הבגד. בתהלוכה ניתן יהיה לצפות במערכות לבוש שעוצבו בהשראת תקופת הרנסנאס באיטליה, בפריטים שמציגים את האופנה שהתפתחה בצרפת אחרי המהפכה הצרפתית, מערכות לבוש מספרד של המאה ה-16 ועוד.
במקביל, תתקיים בצהרי היום מכירה מיוחדת של פריטי עיצוב מקוריים, שעיצבו וייצרו סטודנטים בשנים ג' וד' מהמחלקה לעיצוב תעשייתי. הפריטים שימכרו במהדורה מוגבלת, עוצבו במסגרת הקורס "כולל מע"מ" בהנחייתו של עודד פרידלנד. המוצרים המקוריים נמכרים במחירים הנעים בין 15- 100 ש"ח בלבד, המכירה תתקים ברחבת הקפטריה בקמפוס.
בגלריה של המחלקה לעיצוב תעשייתי (קומה 8) יוכלו המבקרים להנות מתצוגת מסכות שעוצבו על ידי הסטודנטים משנה א' בהנחיית ליאורה רוזין וחנן דה לנגה. המסכות עוצבו במסגרת לימודי סטודיו, שעוסקים בתהליכי חשיבה עיצובים, פיתוח רעיוני, סינון, גיבוש עיצובי וקבלת החלטות בשילוב מגוון מרכיבים אנושיים – שכליים ורגשיים.
בנוסף, במהלך היום המחלקה לעיצוב קרמי תזמין את הקהל הרחב לתוך חללי העבודה של המעצבים, ותציע הדגמה והתנסות בסדנאות ההדפס, הגבס ובסדנא לניפוח זכוכית. המבקרים מזמנים להתרשם, ולהתנסות בעבודה  באובניים ובמבער, ובהכנת חרוזים צבעוניים.
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, קמפוס הר הצופים ירושלים
יום ג' 03.03.2015
הקהל הרחב מוזמן, הכניסה חופשית

 

שגית זלוף נמיר. ויצו חיפה

שגית זלוף נמיר. דובדבנים 2013

המרכז האקדמי ויצו חיפה

תערוכה: ברירה טבעית. שגית זלוף נמיר, בוגרת המחלקה לצילום ומדיה ומרצה במחלקה, מציגה בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה מקבץ עבודות מהשנים האחרונות ועבודה חדשה 'גולם' (2015). בתצלומים מוצגים אובייקטים אורגניים, מעולם החי והצומח, אותם לקחה שגית וטיפלה בהם: פיסלה, עטפה, חיברה, תפרה והציבה את האובייקטים מחדש. באמצעות הפעולות הפיסוליות ובאמצעות הצילום, הפכו האובייקטים לאורגניזמים חדשים, מפתים ומרתיעים בעת ובעונה אחת, ובודקים את הקשר בין האתיקה לאסתטיקה. אוצר: פרופ' מיכה קירשנר

תערוכות חדשות בגלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה

יהודים. אביטל גבע-1

יהודים. אביטל גבע

יהודים

מיכה אולמן, אביטל גבע, משה גרשוני, יצחק דנציגר, אוצר : רוני פורר

"פרויקט המבחנה"

רוני קרני, אירגונית, אוצרת: לורה שוורץ

אירוע פתיחה: יום חמישי ,  5.3.15 בשעה 20:00, נעילה : 2.5.15
בחלל הראשי, התערוכה "יהודים" ובמרכזה עבודת מיצב חדשה של אביטל גבע, העוסקת בדימוי השופר, שמתוכו בוקעות יצירות לעוגב של באך, שירת מקהלה וקול חזן. אין אלו שופרות העומדים באופן אוטונומי, אלא כאלו הקושרים עצמם באופן מובהק אל המסורת היהודית, שופרות הפוצחים בהשמעת קול, של קריאה במרחב הציבורי, של השמעת קולה של השפיות אל תוך החלל – בעת זו של צדקנות והתלהמות. השופרות של גבע עומדים במרחב של הקשרים מקומיים ועכשוויים – אשר יכולים להיקרא כקריאת תיגר – המושמע מתוך עולם האמנות כנגד שלטון כוחני ויהיר.
אל תוך אינסטלציית השופרות של גבע, נוספת עבודת מיצב "מהפך"  – מערכת מהופכת, של מנהרות ומעברים, זו של מיכה אולמן, המציב שולחן הפוך, שרגליו החלולות מסמנות מעין מערכת מנהרות נעלמת מן העין, עולם מקביל המתקיים במהופך, מחופר מתחת לפני הקרקע כמעין מערכת מבוך של מנהרות.
את שני המיצבים ילוו עבודות של משה גרשוני, ושחזור יצירתו הקאנונית "יד ענוגה", וכן, רישומים של יצחק דנציגר העוסקים בפולחנים פגאניים. אוצר: רוני פורר
בחלל העליון של הגלריה, במסגרת "פרויקט המבחנה", תציג רוני קרני את התערוכה "אירגונית". התערוכה כוללת קולאג'ים מסדרות שונות שנוצרו בין השנים 2013-14 בישראל ובצרפת, ומהווים הרהור על אסתטיקה ארכיטקטונית, ריכוז והתפזרות.
אוצרת : לורה שוורץ
Contemporary by Golconda רח' הרצל 117, תל אביב.
שעות פתיחה: ימים ב' עד ה': 19:00 – 11:00, יום ו': 10:00-14:00, שבת: 11:00-14:00, טל'   03-6822777  www.contemporary.co.il

המחלקה לעיצוב תעשייתי, אריאל 

Good Design-1

Good Design. רן לרנר

רן לרנר, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי בהנדסאים באריאל, זכה לאחרונה בפרס "Good Design 2014"  בקטגוריית מוצרי צריכה ביתיים (household), על עיצוב מתקן לייבוש כלים. שם המתקן Spring (קפיץ/אביב). המוצר נמכר ברשתות האמריקניות Costco ו-Crate and Barrel. פרס Good Design ניתן אחת לשנה על-ידי The Chicago Athenaeum Museum of Architecture and Design . הוא מוענק למעצבים על עיצוב חדשני והמצאתי בתחום עיצוב המוצר והעיצוב הגרפי. הפרס הוא הוותיק והיוקרתי ביותר בתחומו, ומוענק ברציפות מזה 65 שנה. מוצרים נבחרים שזכו ב-Good Design נכנסים לתצוגה קבועה במוזיאון, וכן מוצגים בתערוכות בארה"ב וברחבי העולם.

פורצלן: הזהב הלבן של אירופה
Porcelain: The White Gold of Europe

תערוכה חדשה במוזיאון העיר בחיפה מביאה את סיפור חדירתו של הפורצלן למרחב המקומי וכיבוש הטריטוריה הביתית באמצעות כלי מטבח ותרבות האירוח.
פתיחה: מוצ"ש, 7 מרץ 2015, בשעה 20:30 נעילה: 5 אוקטובר 2015
משתתפים: אורלי אלאונורה אדלביץ׳/ אניסה אשקר/ שלומית באומן/ ברנבי ברנפורד/ שמעון בדר/ ג'סיקה הריסון/ רועי מעין/ טאנוס זאקופולוס וקטיה מנגיני, סטודיו לאמנות ועיצוב CTRLZAK/ אוספים פרטיים וציבוריים. אוצרת: עינבר דרור לקס
בתרבויות אירופה כלי הפורצלן מונחים באופן מסורתי בוויטרינה, כמוצגים מוזיאליים בלתי מושגים, מורחקים ומורמים מעם. הם מפתים בזכות הצבעוניות שלהם וערכם הקישוטי ונשמרים בקפידה מפאת ערכם. כלי הפורצלן הם מאפיין של תרבות אירוח אנינה וסממן של יוקרה ומעמד חברתי וככאלה משמשים גם כפריט אספנות.

פורצלן-1

אבי אוחיון, אריאל שרון במטבח ביתו בחוות-שקמים בנגב, 28.11.2002, אוסף לשכת העיתונות הממשלתית

התערוכה במוזיאון העיר חיפה, עשויה במבט ראשון לעורר זיכרונות ואולי אף תחושות של געגוע. אולם היא מבקשת להרחיב מעבר להקשר הנוסטלגי ולראות בכלי הפורצלן סמל המייצג רוח של תקופה. התערוכה מתמקדת בפורצלן כסמל סטטוס, סממן מובהק של התרבות האירופית הדקדקנית, אשר התקבע כאחד האובייקטים המצביעים על מעמדו ועל הונו התרבותי של בעליו. המוצגים הם בבחינת סימנים מוצפנים, המייצגים את ערכיה של הזהות הבורגנית האירופית ושופכים אור על העדפותיהם האסתטיות של בעלי ההון.

מוזיאון העיר, שד' בן גוריון 11,  המושבה הגרמנית, חיפה  טל' 04-9115888
 www.hms.org.il
שעות פתיחה:  א, ב,ג,ד  10:00-16:00 , ה' 16:00 – 19:00,  ו' 10:00-13:00 , שבת : 10:00-15:00
(על התערוכה והאמנים המציגם בהרחבה בתחתית העמוד)

קולנוע

טימבוקטו. פסטיבל "מובוסין" לקולנוע צרפתי-1

טימבוקטו. פסטיבל "מובוסין" לקולנוע צרפתי

פסטיבל "מובוסין" לקולנוע צרפתי ה-12 בישראל

פסטיבל סרטים: הפסטיבל יתקיים מיום ראשון 15.03 עד תחילת אפריל בסינמטקים של: תל אביב, ירושלים, חיפה, חולון, הרצליה ושדרות. בתוכנית השנה מיטב מהקולנוע הצרפתי העדכני: סרטים עלילתיים, סרטים דוקומנטריים ולראשונה גם סדרות טלוויזיה מצליחות. סרט הפתיחה "סמבה" סרטם החדש אריק טולדנו ואוליבייה נקש יוצרי הלהיט הענק "מחוברים לחיים" בנוכחות היוצרים. אורח נוסף: הבמאי הצרפתי-קמבודי עתיר השבחים ריתי פאן, שיקיים כיתת אמן בירושלים.

סרט: סמבה/SAMBA

סרטם של אריק טולדנו ואוליביה נקש ("מחוברים לחיים")

SAMBA

יפתח את פסטיבל הקולנוע הצרפתי בנוכחות היוצרים ב-15.03. "סמבה"

העלילה: סמבה היגר לצרפת מסנגל לפני 10 שנים. מאז הוא שומר על פרופיל נמוך בעבודות דחק שונות. אליס, מנהלת בכירה שעברה משבר, מתנדבת בארגון תמיכה לעובדים זרים בכדי להשיג בחזרה שליטה על חייה. סמבה  מוכן לעשות כל שיידרש על-מנת להשיג אישור עבודה. שניהם נאבקים לצאת מהמבוי הסתום אליהם נקלעו חייהם עד שהגורל מפגיש ביניהם. בשילוב הומור ורגש, הסיפור המשותף שלהם מוביל אותם בדרך חדשה אל האושר. מה אם לחיים עצמם יש יותר דמיון מאשר לכל אחד מהם?
צרפת 2014
118 דקות, צרפתית תרגום לעברית ואנגלית
החל מ-19.3.15 בסינמטק תל אביב 
ובבתי הקולנוע הנבחרים ברחבי הארץ
(עוד על הסרט וראיון עם הבמאי בתחתית העמוד)

סרט: יקירי

סרטו של פטר צ'אן

Dearest

סודות שנותרו כמוסים. יקירי

דרמה עוצרת נשימה המביאה את סיפורם של זוג הורים מסין המחפשים אחרי בנם הנעדר בן ה-3. דרך מסע החיפושים אנחנו נחשפים לנופיה של סין ורבדים השונים בחברה של הארץ המורכבת העוברת בשנים האחרונות שינויים כלכליים וחברתיים אדירים.
שנג'ן, דרום סין – כשבנם בן השלוש נעלם, טיאן וון-יון ואשתו לשעבר לו קסיו ג'ואן, מגלים שחייהם השתנו לגמרי. כשהם מוצפים בגעגועים לבן טיאן פנג וברגשי אשמה, הם נאבקים בהתמודדות מול סיוט בלתי נגמר שאחרים כלל לא יכולים להבין. הם סורקים חלקים נרחבים משטחיה של סין ללא הועיל. הם מתגברים על הסבל הקשה שבציפייה, ונאחזים בכל שביב של תקווה, אפילו להאמין לנוכלים.

יקירי-1

ילד שונה ממה שזכרו. יקירי

החודשים עוברים. יום אחד ההורים יושבים ומביטים בעלי השלכת נושרים, והם מבינים שאמנם הם גרושים, אך כששני בני זוג מביאים ילד לעולם הם הם קשורים זה לזו לעולם. בדרכם, הם פוגשים במקרה את האן דה-ז'ונג ואשתו פאן יון, זוג נוסף התר אחרי ילדם שנעלם. דרך האן טיאן ולו מגיעים לקבוצת תמיכה להורים שילדיהם נעדרים. בקבוצה הם מקבלים עזרה וגם תמיכה רגשית מהורים שנמצאים במצבם. השנים חולפות וטיאן ולו עדיין בחיפושים, הם נוסעים לכפר מרוחק בצפון, שם שמעו שבנם נראה. ההורים מוצאים את טיאן פנג, ילד גדול בן 6 שונה ממה שזכרו. הוא לא מזהה את הוריו ורואה בהם אנשים זרים. עבור הילד המעבר מ"משפחתו" החדשה זו טראומה לא פחות קטנה מהפעם הראשונה. אחרי כן, אימו המאמצת מהכפר לי הונג קין מגיעה לעירם של טיאן ולו. מדובר באישה פשוטה אך פקחית שחוויות האימוץ והמסירה זעזעו את עולמה והביאו אותה לנדוד מהחיים המוכרים בכפר לכרך הסואן. לי הונג קין מחפשת אחרי הקרוב היחיד שלה שנותר בחיים, ותוך כדי היא חושפת סודות שנותרו כמוסים.
פרס מלאך הזהב לז'או ווי לשחקנית הטובה ביותר. פסטיבל הקולנוע הסיני האמריקאי. פרס השחקנית הטובה ביותר לז'או ווי, בחירת מבקרי הקולנוע של הונג קונג.
החל מ-12.3.15 בבתי הקולנוע "אורלנדו סינמה" בבית ציוני אמריקה תל אביב, "אורלנדו סינמה" בית שמואל בירושלים, וברחבי הארץ.

סרט: בדרכי שלי

סרטו של פלורן אמיליו סירי

MY WAY

חביב הנשים. בדרכי שלי

פורטרט מרתק של דמותו המורכבת של האמן החדשני לתקופתו, הזמר קלוד פרנסואה, שלרגע לא הסתפק בהצלחתו וחשב על איך להגיע לקהל נוסף בצעדו הבא, כשהוא מונע מתוך רעב בלתי פוסק לזכות באהבה.
פרנסואה היה שותף לכתיבת השיר "בדרכי שלי" וביצע את הגרסה המקורית בצרפתית!, זהו  אחד הלהיטים המפורסמים והאהובים בכל הזמנים. מאחורי הגרסה המקורית ללהיט האגדי עומד סיפורו המרתק של  קלוד פרנסואה, מוזיקאי שאפתן שרצה תמיד להגיע לעוד פסגה עד סופו הטראגי.


זכרו של פרנסואה שמת בגיל 39 נישא עם מעריציו גם יותר מ-35 שנים לאחר מותו. הזמר האהוב היה גם איש עסקים ממולח, גאון בשיווק ומעל לכל פרפורמר אדיר. היתה לו יכולת נדירה לשחרר להיטים, לצד זה הוא גם הוציא לאור מגזין והיה איש משפחה. מה שלא הפריע לו להיות חביב הנשים.
צרפתית תרגום לעברית ואנגלית (להיטי הזמר בביצועים המקוריים) 140 דקות.
החל מ-5.3.15 בסינמטק תל אביב, בקולנוע כוכב רמת השרון ובבתי הקולנוע הנבחרים. 

פלורן-אמיליו סירי,  50, הסרט הראשון שכתב היה "רגע של שתיקה". אביו הגיע מאיטליה ועבד ככורה, לכן סרטו הראשון של סירי היה מחוה לכורי הפחם. סירי למד בסורבון ובבית הספר הגבוה לקולנוע. בתחילת דרכו ביים קליפים רבים במשך שנים. סרטו הראשון שיצא בשנת 1988 זכה בפרס בפסטיבל הקולנוע הפרנקופוני בנאמור. את סרטו השלישי כבר ביים בהוליווד לפי בקשתו של ברוס וויליס. הוא חזר לצרפת וביים סרט על מלחמת אלג'יר בכיכובם של בנואה מג'ימל ואלבר דופונטל. "בדרכי שלי" הוא סרטו החמישי. סירי עובד עתה על סרטו השישי ועל מיני סדרה לטלוויזיה בכיכובם של ג'רמי רנייה ובנואה מג'ימל שהופיע בכל סרטיו.

ג'רמי רנייה יליד בלגיה, למד תיאטרון באקדמיה בבריסל, וגם אמנות הקרקס. החל את הקרירה הקולנועית שלו בסרטם של האחים דרדן "ההבטחה". והמשיך לשתף איתם פעולה בסרטים "הילד" משנת 2005,  "השתיקה של לורנה", משנת 2008, "הילד על האופניים", בשנת 2011. הופיע בשלל סרטים בלגיים וצרפתיים. עבד עם במאים כמו פרנסואה אוזון (איתו עבד פעמיים), בונלו יואכים לפוס ועוד  בסרטים הבריטיים "כפרה" ו"ברוז'".  מאז העבודה על "בדרכי שלי", הופיע במספר סרטים בהם הסרט "סאן לורן", גרסה שנייה על חייו של המעצב, שהוצגה בפסטיבל קאן, בה רנייה משחק בסרט את אהובו/מנהל עסקיו של סאן לורן פייר ברג'ה ועל תפקיד זה הוא מועמד לפרס הסזאר השנה. רנייה זכה בפרסים רבים בצרפת ובבלגיה, והיה מועמד לשלושה פרסי סזאר.

בנואה מג'ימל. בגיל 12 שיחק בסרטו הראשון "החיים הם נהר ארוך ושקט" של אטיין שטלייה. עזב את לימודיו בגיל 15 כדי להפוך לשחקן. נע בקריירה שלו בין סרטים אמנותיים דלי תקציב לסרטי פעולה עתירי תקציב. מצד אמו הוא בן למשפחה יהודית הונגרית. מבין סרטיו הרבים, "המחברת הגנובה", "השנאה" של מתייה קסוביץ, "ילדי המהפכה" לצידה של ז'ולייט בינוש (אם ביתו שנולדה ב- 1999), "המורה לפסנתר" לצידה של איזבל הופר, "נהרות הארגמן 2", "חצויה לשניים", "שקרים לבנים קטנים" ועוד. זכה בפרס המשחק בפסטיבל קאן בשנת 2001 על תפקידו בסרט "המורה לפסנתר" והיה מועמד פעמיים לפרס הסזאר.

"עסק משפחתי" של מיכאל הנגבי הוא הזוכה הגדול של תחרות "יוצרים ברשת 2.0"

הוכרזו הזוכים בתחרות "יוצרים ברשת 2.0" ביוזמת איגוד המפיקים בישראל בשיתוף YouTube ומשרד הכלכלה. לתחרות השנה הוגשו קרוב ל-150 סרטונים עם הצעות מקוריות לפיתוח סרטים וסדרות רשת. גובה הפרסים הכספיים שהוענקו לזוכים במקומות הראשונים מסתכם השנה ב-120,000 שקל.
בערב הגמר שהתקיים אמש ברדינג 3 בתל אביב, הוצגו עשרת הפרוייקטים שעלו לגמר במסלול המקצועי ושלושה שעלו לגמר במסלול הסטודנטים. הסרטונים הוצגו על ידי היוצרים בפני ועדה של שלושה שופטים שכללה את היו״ר אלדד קובלנץ – מנכ״ל החינוכית, נועה פניני – יוצרת ותסריטאית שכיכבה ב״קוויקי״, סדרת הרשת הראשונה בארץ ושחר בן דוד וניב פועל – המנכ״ל ומנהל הקריאייטיב של ״שרוטונים״. עורך התחרות: ארי דוידוביץ׳ / מפיקה בפועל: רוני גודר.

"עסק משפחתי"

"עסק משפחתי". פיילוט לסדרה עלילתית ברשת של מיכאל הנגבי, גל דרן, ניר נחום, דניאל אדר, אורן קסטנבאום ורודי סעדה

"עסק משפחתי" פרס הראשון במסלול המקצועי. היוצרים זכו בפרס כספי של 40 אלף שקל ונסיעה ללונדון להשתלמות מיוחדת ב-YouYube Space. הסדרה עוסקת בעלילותיהם של רודי ומיכאל, שני אחים שיורשים מאביהם חנות כלי עבודה ורבים מי מהם צריך לנהל את העסק המשפחתי.

בפרס השני, זכה "אלישע ודג הזהב"– ליוצרים שמעון מימרן, עמרי שנהר, ארז ברנהולץ ואלעד גולדמן הוענק פרס בסך 20 אלף שקל על טריילר לסדרת רשת עלילתית המביאה את סיפורו של שחקן תיאטרון כושל, שמקבל מבנו היחיד דג זהב (בקולו של משה איבגי) ההופך אותו לכוכב הכי גדול בארץ.

במקום השלישי, הכולל פרס בסך 15 אלף שקל, זכה "שיחות יוצאות" של היוצרים יוגב יפת וניר ברגר פיילוט לסדרת רשת עלילתית העוסקת בתקשורת דיגיטלית ובאופן בו אנחנו מנסים לתקשר עם אנשים אמיתיים בצורה דיגיטלית. במהלך הערב התבשרו היוצרים ע"י נציג משרד הכלכלה יונתן לוי כי בנוסף התקבל  הפרוייקט לתחרות סרטי מובייל שתתקיים בחודש הבא בהונג קונג.

חבר השופטים החליט להעניק עוד פרס מיוחד בסך 25,000 שקל  לסרטון "בור בלי תחתית" של היוצר דורון שלו דהן – טריילר לסרט אנימציה המהווה מעין משל אקולוגי. דרך סיפורו המוזר של מובטל עני וערירי, המגלה יום אחד בור ענק שנפער בפתח ביתו ומשנה את חייו.

הרומן שלי עם דאעש

פרודיה. הרומן שלי עם דאעש

״הרומן שלי עם דאעש" זכה בפרס הראשון בתחרות הסטודנטים20 אלף שקל ונסיעה ל-YouTube Space בלונדון הוענקו ליוצרים דימה קונופליוב ומיכאל שטרן עבור פיילוט לסדרת רשת עלילתית סאטירית, העוקבת אחר עלילותיו של רומן שעוזב את הארץ כדי להתגייס לדאעש. הסדרה היא פרודיה על הדברים שבני אדם מסוגלים לעשות עבור השתייכות לקבוצה מסוימת.

הזוכים במקום הראשון, הן במסלול המקצועי והן במסלול הסטודנטים, ייצאו ללונדון להשתתף בתוכנית מקצועית ב-YouTube Space. הם ייהנו מליווי מקצועי של מומחי YouTube ויקבלו הזדמנות לפתח את הפרוייקטים שלהם ליצירות באורך מלא המיועדות להפצה ולשידור ברשת.

לצפייה בכל הסרטונים שהתמודדו בתחרותwww.madeforweb.co.il

 תרבות

ספר רקסי בגן המחשבות שרון בלוך

"לקח לי יותר משנתיים לצמוח מתוך הטרגדיה ועדיין, תמיד אשאר אימא של רם. דווקא מתוך העצב הגדול באה לעולם סדרת ספרי ילדים שאמורה לעזור לילדים ולנו ההורים לשנות דפוסי חשיבה שליליים ולאמץ את השמחה כדרך חיים".

 "רקסי וגן המחשבות"

שרון בלוך. "עבורי מדובר בהגשמת חלום


שרון בלוך, ריגשה אומה שלמה כאשר אפשרה לתכנית "עובדה" ללוותה במסע הפרידה שלה מבנה המאומץ רם לטובת סבתו הסודנית. 'רקסי בגן המחשבות' הוא ראשון מסדרה בת 5 ספרים שמשיקה בימים אלה שרון בלוך בהוצאת "צבעונים".
ניתן להזמין באתר האינטרנט של בלוך: www.sharonbloch.co.il ובחנויות ספרים עצמאיות ברחבי הארץ.

ספר: "כל הר וגבע – זיכרונות לפני ואחרי צלילי המוזיקה"

לרגל חגיגות היובל לסרט המיתולוגי "צלילי המוסיקה": תרגום ראשון בעברית לספר שחושף את הסיפור האמיתי מאחורי הסרט.
50 שנים עברו מאז עלה לאקרנים בארה"ב הסרט "צלילי המוסיקה" שהפך בין לילה לאחד משוברי הקופות של כל הזמנים. עתה, לרגל חגיגת היובל לצאת הסרט, הוצאת "סנדיק ספרים" מביאה לישראל את הסיפור האמיתי מאחורי הסרט שאותה כתבה בת המשפחה, אגתה פון טראפ. הספר, "כל הר וגבע – זיכרונות לפני ואחרי צלילי המוזיקה", בתרגומו לעברית של נועה שביט, מגולל את סיפורה האמיתי של משפחת פון טראפ, שלא הייתה מרוצה מעיוותי המציאות והסיפור שיצרו במאי הסרט, בייחוד בכל הנוגע לדמותו של אב המשפחה גיאורג פון טראפ.
"צלילי המוסיקה", מבוסס על ספרה האוטוביוגראפי של מריה פון טראפ שנכתב בשנת 1949, מגולל את סיפורה של משפחת פון טראפ (The story of the Trapp Family Singers".) בשנות ה-30 באוסטריה עם התחזקותו של השלטון הנאצי במדינה. במרץ 1965, הפך המחזמר לסרט על ידי חברת פוקס האמריקאית וזכה להצלחה רבה. הסרט  זכה בחמישה פרסי אוסקר והפך לאחד הסרטים האהובים בכל הזמנים.
בספר "כל הר וגבע – הסיפור שמאחורי צלילי המוסיקה" חושפת אגתה פון טראפ את הילדות המאושרת באוסטריה, את המעבר הכפוי לשוויץ לאחר הסירוב להתגייס לשורות הנאצים, על האב האהוב ועל יחסיה של המורה, שהפכה לאם המשפחה, עם ילדי משפחת פון טראפ.

צלילי המוזיקה. הספר

קפטן גיאורג ומריה פון טראפ

"צלילי המוסיקה" מגולל את סיפורה של משפחה, שבראשה עומד הקפטן גיאורג פון טראפ, קצין לשעבר בחיל האויר האוסטרי. הקפטן, שהתאלמן מאשתו, מכניס לביתו מורה חדשה לשבעת ילדיו שבהמשך הופכת לאשתו. המורה, מריה, בעזרת כישוריה המוסיקליים ואהבתה הרבה למוסיקה הופכת את המשפחה האבלה על מות האם למשפחה שמחה בעזרת שירה ומוסיקה. קפטן פון טראפ נקרא להצטרף לשורות המשטר הנאצי באוסטריה. פון טראפ, שערכיו לא תאמו את ערכי המפלגה הנאצית לוקח את משפחתו ואשתו ובורח מאוסטריה לשוויץ, שם הם קובעים את ביתם החדש.

צלילי המוזיקה. הספר-1

קרלה פון טראפ הנטר

בשנת 1956 מוכרת מריה את זכויות הספר שכתבה לחברת הפקה גרמנית ובהמשך, נמכרה הגרסה האנגלית לחברת פאראמאונט האמריקאית שהופכת אותה לאחד ממחזות הזמר המצליחים בכל הזמנים. המחזמר "צלילי המוסיקה" עלה לראשונה בברודוויי  בשנת 1959  בכיכובם של מרי מרטין ותיאודור ביקל  ובין לילה הפך ללהיט, מה שזיכה אותו בהמשך בפרסי טוני  למחזמר הטוב ביותר. במרץ 1965, הפך המחזמר לסרט על ידי חברת פוקס האמריקאית וזכה להצלחה רבה. הסרט  זכה בחמישה פרסי אוסקר והפך לאחד הסרטים האהובים בכל הזמנים. לאחר שחוותה קושי כלכלי גדול בתקופת מלחמת העולם השניה, משפחת פון טראפ סוף סוף זוכה לתגמול כלכלי על ההצלחה של הסרט והמחזה והוליווד מחבקת אותם.

 

 מוזיקה

להקת "אתניקס" בהופעה מיוחדת: נרתמה לאירוע העשור של עמותת "מחשבה טובה"

להקת אתניקס נרתמה להופעה מיוחדת באירוע גאלה לחגיגות העשור של עמותת "מחשבה טובה", הפועלת לצמצום פערים חברתיים באמצעות טכנולוגיה. המופע המיוחד, יתקיים ב-15.3.15, בהיכל לאומנויות הבמה בהרצליה בשעה 19:30. את האירוע ינחה העיתונאי דרור גלוברמן (אנשים, MAKO, כתב טכנולוגיה של ערוץ 2). כל ההכנסות ממכירת הכרטיסים למופע יוקדשו לפעילות העמותה. עמותת "מחשבה טובה" הוקמה לפני כעשור ע"י בכירים בקרן ההון סיכון Terra ואנשי חינוך במטרה לחבר אוכלוסיות מוחלשות לטכנולוגיה. בעמותה מאמינים כי הטכנולוגיה וכלכלת האינטרנט מהווים גשר חברתי וכלכלי עבור אוכלוסיות מוחלשות, בתחומי החינוך, התעסוקה והצריכה.
אורנית בן ישר, מנכ"לית עמותת מחשבה טובה אומרת כי: "מזה עשור אנו פועלים לחיבור אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית לטכנולוגיה. אנו עושים זאת באמצעות קורסי הכשרה טכנולוגיים, קורסי העצמה ומנהיגות, וליווי צמוד על ידי צוות העמותה. אנו מאמינים שילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו כדי להצליח, ואת הכלים להתקדמות אישית. צוות העמותה הינו המבוגר שמאמין שאסור לוותר על אף ילד ואנו מסוגלים לתת לו את הכלים להשתלב בחברה בישראל בצורה הטובה ביותר".
העמותה מפעילה מרכזים טכנולוגיים קהילתיים ברחבי הארץ וכן ניידות מחשבים העוברות ממקום למקום כדי להעניק לצעירים ומבוגרים נגישות למחשבים ולאינטרנט.  בכל מרכזי העמותה, פועל צוות מסור אשר מתאים את תכניות ההכשרה לצרכים המיוחדים של כל אוכלוסייה ומלווה את המשתתפים להצלחה. העמותה פועלת בקרב אוכלוסיות מגוונות: החל מילדי גנים, בני נוער בסיכון, עולים חדשים, דורשי תעסוקה, המגזר החרדי, בני מיעוטים ועוד.
האירוע יתקיים ביום ראשון, ה-15.3.15, בהיכל לאומנויות הבמה בהרצליה, בית חיל האוויר בשעה 19:30.

את הזמנת הכרטיסים ניתן לבצע ישירות דרך אתר עמותת מחשבה בטלפון: 1-800-100-947 או במייל mtickets@mtova.org.il  או בפייסבוק.

 אנדריי מקרביץ',  מגיע לארץ עם המופע החדש: "יידיש ג'אז

סולן להקת "מכונת הזמן", ממייסדי סצנת הרוק תחת המשטר הקומוניסטי, יצא לאחרונה בגלוי נגד מדיניות פוטין בחצי האי קרים ושילם בשורה של ביטולי מופעים בארצו.
מכנים אותו "ג'ון לנון הרוסי" ולא בכדי, אנדריי מקרביץ', מבכירי המוזיקאים ברוסיה – זמר, מלחין, יוצר וסולן להקת הרוק "מכונת הזמן" שהוקמה בשנות ה-70' תחת המשטר הקומוניסטי – נחשב למגה סטאר ונערץ על ידי עשרות מיליוני דוברי רוסית ברחבי העולם. אפילו ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדבדב, שביקש להיפגש עם מקרביץ', התוודה בראיונות שונים: "גדלתי עליוואני מעריץ אותו".
כמו ולדימיר ויסוצקי לפניו, כך גם מקרביץ', אינו חושש לשיר את אשר על ליבו בקול קטיפתי מלטף, טקסטים מעמיקים ולחנים מלודיים שנעים בין קצוות – רוק, ג'אז רוסי רך ופאנק. על אף שמקרביץ' ממעט בשיתופי פעולה עם מבצעים אחרים, בין הדואטים הנדירים בהם לקח חלק הוא חולק מיקרופון עם פול אנקה. עד היום הוציא 8 אלבומי סולו שבאחד מהם ארח את מיכאיל גורבצ'וב, אחרון נשיאיה של רוסיה הסובייטית. מקרביץ' הגיש תכניות טלוויזיה ופרסם שני ספרים אוטוביוגרפיים.  ב-2014 הוא פרסם מכתב גלוי לולדימיר פוטין  והביע התנגדות לפלישת רוסיה לחצי האי קרים באוקראינה, כתוצאה מכך הופעותיו  בוטלו. הוא הואשם על ידי לאומנים רוסים בכך שהופיע בפני יחידות הצבא האוקראיני. הוא פנה לבית המשפט, ואף זכה בתביעת הדיבה וקיבל 500 אלף רובל כפיצוי.אך מאז נפגע מעמדו והוא סובל מחרם לא רשמי.

 "גדלתי עליו, ואני מעריץ אותו". אנדריי מקרביץ'-1

"גדלתי עליו, ואני מעריץ אותו". אנדריי מקרביץ'

מקרביץ',  נולד במוסקבה למשפחה יהודית. עם "יידיש ג'ז"- הוא חוזר לשורשיו היהודיים "ההיסטוריה של העם היהודי היא טראגית מאוד ולכן גם מושכת תשומת לב. זה עצוב ששפה שהייתה חלק גדול מתרבות של עם שלם נעלמת. אני עוד זוכר את סבתי מדברת יידיש, אך חושב שבעוד עשרות שנים השפה תשכח לחלוטין" – אמר מקרביץ' באחד הראיונות איתו.
במהלך ה"חפירות המוסיקאליותארכיאולוגיות", כך כינה זאת, מקרביץ' גילה כמות נכרת של מוסיקה מעולה שנכתבה בארה"ב ע"י מלחינים יהודים אשר ברחו, בעיקר, מאודסה, בתחילת המאה העשרים. רבות מהיצירות שהפכו לפופולאריות בשנות ה- 30' וה- 20' השתלבו בפרויקט ה"יידיש ג'אז", להיטים מהמאה הקודמת כמו "נמל קייפטאון", "בארון פון דר פשיק" ועוד.  יחד עם מקרביץ' משתתפים בפרויקט מוזיקאים מפורסמים נוספים.
אנדרי מקרביץ' וה"יידיש ג'ז". משתתפים: אנדריי מקרביץ' – גיטרה, שירה,  יבגניה בורץ – פסנתר, עבוד מוסיקלי, סרגיי אוסטרואומוב – תופים, סרגיי חוטאס –  קונטרבס, דמיטרי בריל – סקספון-אלט, אלכסנדר בריל – סקספון-טנור, קוסטיה גבונדיאן –  חצוצרה, שירה, פולינה קסיאנובה – זמרת ג'אז דיאנה פולנובה – זמרת ג'אז, אירינה רודילס – זמרת ג'אז.

להיטים  ביידיש, רוסית ואנגלית. "יידיש ג'אז" -1

להיטים  ביידיש, רוסית ואנגלית. "יידיש ג'אז"

חיפה: מרכז רפפורט, אולם האודיטוריום, 28.3.15 ב-20:30
תל אביב: תיאטרון גשר, אולם נגה, 29.3.15 ב-20:00
אשדוד: המשכן לאמנויות הבמה, 31.3.15 ב-20:00
באר שבע: משכן אמנויות הבמה, 1.4.15 ב-20:00
טלפון להזמנות: 072-2753221, 3221*
מחיר כרטיס: מ-260 עד-500 שקל

 

פסטיבל מוזיקה

פסטיבל שיר השירים- קצרין 

קצרין, בירת הגולן, ממשיכה להוביל בתרבות הפנאי בדגש על יצירתיות ופעילות תרבות ובילוי * פארק קצרין העתיקה יחגוג בחול המועד פסח, את פסטיבל "שיר השירים" זו השנה השנייה ברציפות * תכנית עשירה במופעים, פעילויות וסיורים מגוונים ביום ובלילה *מיטב אמני ישראל.
פסטיבל "שיר השירים" ה-2 בקצרין, יעלה את מפלס הבילויים בחג הפסח בגולן. שלושה ימים בהם תתקיים פעילות יום פתוחה לציבור הרחב, ללא תשלום, שתכלול סיורים לכל המשפחה, תאטרון רחוב, נגנים ויריד אמנים, פעילות ערב מוסיקאלית בתשלום (הכרטיס כולל כניסה לפסטיבל ולהופעה).
ערב הפסטיבל הראשון (יום ב', 6.4 18:00), יפתח במוזיקה חיה בין העתיקות, בשלש במות מוזיקליות, תמרוקים, יין, אווירה ססגונית, שחקנים ונגני רחוב. בהמשך הערב, מופע חגיגי בבית הכנסת העתיק: "הדרך אל הכפר" סימפונט רעננה מארחים את רבקה זוהר ולירון לב. (19:00).

שיר השירים. פארק קצרין-1

פסטיבל שיר השירים. פארק קצרין

הערב השני, (יום ג', 7.4) ייפתח במוזיקה חיה בין העתיקות, שלש במות מוזיקליות, תמרוקים, יין, אווירה ססגונית, שחקנים ונגני רחוב (19:30), לאחריו,  מופע מרכזי בבית הכנסת העתיק: אהוד בנאי – במופע להקה. (21:30).
היום השלישי של הפסטיבל יפתח בהלל חגיגי באווירת קרליבך, שיתקיים בבית הכנסת העתיק בליווי כלי נגינה. מיקרופונים פתוחים – הקהל מוזמן לבא לנגן לשיר ולפזז (הפעילות ללא תשלום מ-9:00). בערב (19:00), מוזיקה חיה בין העתיקות, שלש במות מוזיקליות, תמרוקים, יין, אווירה ססגונית, שחקנים ונגני רחוב בהמשך הערב המופע של עמיר בניון באמפי קצרין.

בית כנסת. קצרין. ארוע סמי -1

בית כנסת. שיר השירים. קצרין

 קצרין, מהווה סמל להמשכיות החגים מהתקופה העתיקה ועד ימינו, והפארק העתיק הסמוך לה, בשילוב פריחת האביב העוטפת את מרומי הגולן ומרחביו, מהווים רקע אידאלי לבילוי מושלם לכל המשפחה בתקופת האביב והפסח. דימי אפרצב, ראש המועצה: "תרבות מהווה בסיס מרכזי וחשוב להתפתחותה של קהילה. קצרין תהפוך בשנה הקרובה למרכז תרבות אזורי גולן-גליל, ויתקיימו בה מופעים, הופעות, הצגות, סרטים, מפגשי שיח ועוד. פסטיבל "שיר השירים" , המתקיים בחול המועד פסח מהווה את יריית הפתיחה".
לפרטים נוספים: מתנ"ס קצרין, 04-6964111/121, פארק קצרין: 04-6961350.

 חדשות אופנה ולייף סטייל

רשת אופטיקנה משיקה מתחמים חווייתיים של Ray-Ban בקניונים המובילים בארץ ובדיוטי פרי נתב"ג

מותג המשקפיים המוביל בעולם  משיק בפעם הראשונה בישראל מתחמי פופ אפ קונספטואליים שיספקו חוויית קניה והתנסות חדשה בתחום משקפי השמש והראייה תוך התמקדות בנראות חזותית בנקודות המכירה
כחלק מהמהלך השיווקי המיוחד, יפתחו כ- 10 מתחמי פופ אפ של המותג בשיתוף עם רשת אופטיקנה, אשר יציגו תחת קורת גג אחת את מגוון  הקולקציה הרחב של Ray-Ban. ההתמקדות תהיה סביב קולקציות משקפי השמש החדשות יחד עם תצוגה מיוחדת של דגמים אופטיים אופנתיים.
כ-10 מתחמי פופ אפ של המותג Ray-Ban ייפתחו במהלך חודש מרץ הקרוב בקניונים מובילים ברחבי הארץ ובמתחם הדיוטי פרי בנתב"ג, ביניהם: קניון עזריאלי תל אביב, קניון מלחה, גרנד קניון חיפה, קניון רחובות, קניון חיפה, האייס מול באילת, קניון אבנת, קניון רמת אביב וקניון רחובות. המתחמים יוצבו לתקופה של  כחצי שנה במיקומים מרכזיים בקניונים ויהיו פעילים במהלך עונת הקיץ.

השקת המתחם הפופ אפ הראשון תיערך בקניון עזריאלי תל אביב כבר ב-4 למרץ. הרעיון מאחורי הקמת מתחמי הפופ אפ הוא להדגיש את ייחודיותו של המותג הבינלאומי העל- זמני Ray-Ban, שכבר למעלה מ-75 שנה נחשב למותג המשקפיים המוביל בעולם. עיצוב המתחמים נעשה בשיתוף פעולה עם מעצבי המותג Ray-Ban באיטליה, בדומה לפעילויות דומה של המותג ברחבי העולם כולו.
המותג RAY BAN  נוסד בשנת 1937 כפיתוח של משקפי שמש עבור טייסי הקרב של צבא ארצות הברית. תוך פרק זמן קצר, הפך המותג לפופולארי ואהוד במיוחד. מותג המציג אופנתיות וחדשנות, משמר ערכים של קלאסיות ונצחיות ומזוהה עם כל מעצבי הדעה המובילים בעולם מיום הקמתו ועד ימינו: מהנשיא ג'ון קנדי, השחקנים ג'יימס דין ואודרי הפבורן וכלה בנציגי התקופה הנוכחית כמו הנשיא אובמה, ליידי גאגא ועוד. המותג RAY BAN  מצליח לשמור על הובלת שוק משקפי השמש העולמי מזה 78 שנה.
המתחמים יכללו קולקציות חדשות ורחבות של משקפי ראייה ושמש של המותג Ray-Ban. הקולקציה תלווה בחגיגה של אביזרי פרומושיין מבית המותג אשר יחולקו בהשקה, כגון: חולצות, כפכפים ועוד. האופטומטריסטים המוסמכים והמנוסים של רשת אופטיקנה יעניקו לצרכן הסופי בדיקות עיניים להתאמה מקצועית של מסגרות הראייה Ray-Ban אופטי (בחדרי הבדיקה של חנויות אופטיקנה  הסמוכות למתחם).
מאיר רסין, יו"ר ומנכ"ל אופטיקנה: "מטרת מתחמי הפופ של רייבן היא להעביר חווית קנייה מסוג אחר-עם טוויסט. הקונספט של הפופ אפ מאפשר לנו ל 'חגוג את המותג' ולהעניק ערך מוסף ללקוחותינו הן מבחינת קולקציות רחבות ומהדורות מיוחדות והן מבחינת המחירים האטרקטיביים. החיבור עם לוקסאוטיקה עבורנו הוא טבעי ונובע משיתוף הפעולה ההדוק שאנו מקיימים על בסיס יומיומי. אני סמוך ובטוח שהתשוקה שלנו למשקפיים בשילוב עם מותג חזק וקונספט שיווקי רענן  יביאו להצלחה רבה".

נבחרו הזוכים בתחרות "מעצב צעיר" של דורון אשכנזי: טל ארבל, ניר נהרי ועידן מגרפטה

זו השנה השנייה לתחרות "המעצב הצעיר" במסגרתה מספק דורון אשכנזי במה לדור המבטיח הבא בתחום אופנת הגברים להיחשף. במסגרת התחרות מציג דורון אשכנזי בחנות הדגל בדיזינגוף, קולקציות של מעצבים צעירים אותם בחר, ולהם ניתנת ההזדמנות לחשוף את מוצריהם ולמכרם, בחנות הדגל של המעצב.
דורון אשכנזי מרצה בבצלאל מזה שמונה שנים במגמה לצורפות ועיצוב אופנה, ומשם זיקתו לעולם היוצרים הצעירים. "מטרת התחרות היא לעודד את תחום אופנת הגברים בישראל כך שיגדל ויתפתח, ולספק למעצבים פלטפורמה להראות את כשרונם ולפרוץ קדימה" אומר אשכנזי. שופטי התחרות היו עידו רקנטי, מעצב וראש מגמת אופנה בבית ספר לעיצוב B6, יעל טרגן, מרצה בכירה בבצלאל במגמת צורפות ואופנה ואוצרת עצמאית של תערוכות עיצוב, ודורון אשכנזי, מחלוצי אופנת הגברים בישראל ומהמובילים בתחום ב-20 השנים האחרונות.

זוכי התחרות

 טל ארבל מעצבת נעליים עצמאית, בוגרת בצלאל במחלקה לצורפות ואופנה ובוגרת בית הספר לעיצוב נעליים CERCAL באיטליה. בסוף 2012, אחרי שנת התמחות נוספת בארץ הקימה את המותג norman& bella. טל מייצרת נעליים לגברים ולנשים תוך שימוש בחומרים האיכותיים ביותר. חלקם מיוצרים בישראל וחלקם מיובאים במיוחד מאיטליה, בהתאמה מושלמת לעיצוב ולמוצר הסופי. הייצור מתבצע כולו בתל אביב בסדרות קטנות או לפי הזמנה אישית. "יש לי הרבה הערכה למעצבים צעירים שפונים לשוק הנעליים, כי מדובר בשוק לא קל", אומר דורון אשכנזי. "בעבודה של טל יש הרבה ניסיון לחדש. מעבר להבנה ברורה לגבי הקהל אליו היא פונה, רמת ביצוע העבודה גבוהה, והאימומים מדויקים ומעניינים בצורתם".

עידן מגרפטה-1

"קווי הגוף של הגבר". עידן מגרפטה

עידן מגרפטה למד עיצוב אופנה במשך כשנה בבצלאל וקורסים נוספים בשנקר, שסייעו בגיבוש תפיסתו האמנותית. "אני חי את רחוב דיזינגוף ונושם אופנה מאז שאני זוכר את עצמי", אומר מגרפטה. "בכל פריט מהקולקציה שאני מעצב, יש משהו שבוקע מעולמי הפנימי, מתוך תשוקה להמציא משהו חדש מעבר למיין סטרים, משהו שיצוד את העין וירגש.  היצירות שלי לרוב לא סימטריות, ושואבות את השראתן מהתרבות היפנית ומהמעצבים היפניים, כמו גם מכל דבר שאני מרגיש וחווה –  מוסיקה, ספרים, סרטים, ספורט –  כל אחד מהם מבעיר את הדמיון ומדליק בי את תהליך היצירה. "עידן עובד עם חומרים שמאד נכונים לאקלים המקומי", אומר דורון אשכנזי. "הוא מנסה להגדיר מחדש את קווי הגוף של הגבר, דרך עבודה ביד חופשית המאפשרת לו ליצור צלליות שונות. לא מובן מאליו שמעצב בגדי גברים בתחילת דרכו ינסה לחדש, אבל הניסיון מאד מבורך בעיני".

ניר נהרי בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי במכללת הדסה, אשר לפני שלוש שנים פתח את הסטודיו הראשון שלו 'גן משחקים'. נהרי פיתח טכניקת יצור המשלבת בין העץ לעור בצורה הרמונית, אלגנטית ועמידה מאוד. כל חלק בגזע הוא בעל טקסטורה אישית, והבחירה הספציפית "בפריים" מתוך הגזע יוצרת מעיין "תמונה" ייחודית שלא ניתנת לשעתוק. "בתיקים של ניר נהרי מתקיים שילוב של חומרים שכמעט ולא רואים בתחום האקססוריז והתיקים בפרט, שילובים של עורות מעובדים ולא מעובדים עם עץ מצופה פורמייקה בטקסטורות שונות", אומר דורון אשכנזי. "ניסיון מסוג זה גם יכול להיות כישלון, אבל במקרה של ניר אני חושב שהוא מצא את המינונים הנכונים שבהם שום חומר לא משתלט על החומר האחר, הם חיים בהרמוניה – בין הסטטיות והנוקשות של העץ לבין הרכות והתנועתיות של העור".

דורון אשכנזי: "מטרת התחרות היא לעודד את תחום אופנת הגברים בישראל כך שיגדל ויתפתח ולעורר בקרב הגברים מודעות וגאווה למראם. המעצבים הצעירים הפונים לתחום אופנת הגברים בארץ, מתקשים למצוא עבודה, מאחר ומדובר בשוק מאוד קטן. כמו כן, בעידן הגלובאלי בו מייבאים סחורה ממקומות בהם ילדים מנוצלים בשכר נמוך, אנחנו מעוניינים לספק תעסוקה מקומית וצריכה שתעודד קניית מוצרים כחול לבן".
הפריטים הנבחרים של המעצבים למשך חודש בחנות ברחוב דיזנגוף 187 תל אביב

שנקר: "פסטיבל מרקחה ה-3" – חדשנות פורצת גבולות

סדנה יחודית שנולדה ממפגש מרתק בין יכולות הנדסיות וטכנולוגיות מתקדמות לעיצוב מהפכני ועתידי ב"פסטיבל המרקחה" השלישי של שנקר, סינסתזיה*, סופרן, סיפור ושימורים.

יעל צ'רני, מנצחת, זמרת סופרן ומרצה ואיציק רנרט, מאייר, אמן קומיקס, המחלקה לתקשורת חזותית שנקר ודיקן הסטודנטים בשנקר.
"פסטיבל המרקחה" של שנקר, מתמקד בשיתוף פעולה בין הפקולטות להנדסה ולעיצוב במוסד האקדמי וזכה להצלחה גדולה בשנתיים הקודמות מאז הושק ב-2013. במהלך תחילת סמסטר ב' (בין התאריכים 1-4/3) ישתתפו כל הסטודנטים משנה ג' בשנקר – הן מהפקולטה לעיצוב, הן מהפקולטה להנדסה – בשלל סדנאות מרתקות מתחומים שונים, המחברים בין דיסציפלינות ועולמות תוכן שונים. בשנתו השלישית יעסוק שבוע מרקחה בשימור במגוון רחב של משמעויות, תרחישים והיבטים: החל מאנרגיה וסביבה, דרך מידע וידע, נעורים וכלכלה ועד לזיכרון, פרטיות ומחשבה. על פניו נראה כי הדחף לחדש, להמציא ולשפר, העומד בלב העשייה העיצובית וההנדסית, מנוגד לרצון לשמר. אולם מה שאנובוחרים לשמר, יחד עם הפעולות שיש לנקוט לשם כך, מעצבות את העבר, ההווה והעתיד. עם אתגרים אלו יתמודדו הסטודנטים והמרצים של שנקר במהלך השבוע.
שבוע מרקחה יתקיים ברחבי המכללה (אנה פרנק 12, ידע-עם 8, ז'בוטינסקי 8 ר"ג) 1-4 במארס

מוזיאון העיר בחיפה: פורצלן: הזהב הלבן של אירופה
Porcelain: The White Gold of Europe

התערוכה חושפת מחדש אוסף ייחודי בחשיבותו וביופיו, 'אוסף פלה ונתן צלניק'.  האוסף שהוצג בשנת 1987 במוזיאון חיפה למוזיקה ולאתנולוגיה מורכב מפריטי נוי ומוצרים בעלי ערך שימושי מתחילת המאה ה-18 ועד המאה ה-20. שנוצרו במפעלים מרכזיים באירופה, כגון  מייסן, גרמניה; סיבר, צרפת; וינה, אוסטריה; דוצ'יה, איטליה. חשיפת האוסף לקהל בארץ שפכה אור על ההעדפות האמנותיות והאסתטיות של מעמד האצולה ומעמד הבורגנות באירופה. אך ההחלטה בזמנו להציג את האוסף במוזיאון האתנולוגי ולא במוזיאון לאמנות הסיטה את מיקומו מן הרצף ההיסטורי של האמנות והעיצוב האירופיים. הפורצלן האירופי הוצג כ"אקזוטי" או כ"אנכרוניסטי" וחסר רלוונטיות לדיון תרבותי בהווה.
התערוכה הנוכחית במוזיאון העיר, מציגה את האוסף בקריאה מחודשת ומנסה לבחון את כניסתו של הפורצלן למרחב המזרח תיכוני, בהיותו חלק ממכלול מובנה של סממנים המייצגים תרבות אירופית. סיפור חדירתו של הפורצלן למרחב המקומי, אינו אלא חלק מן הסיפור הקולוניאלי על פערי הכוח בין המתיישבים החדשים מאירופה לבין יושבי הארץ. פערים שהשפיעו באופן דרסטי על אופי האוכלוסייה, על הנוף הפיזי ועל האקלים התרבותי. בעוד כיבוש הטריטוריה הגיאוגראפית נעשה באמצעות כלי נשק ו"עליונות הרוח", הטריטוריה הביתית נכבשה באמצעות כלי מטבח ותרבות האירוח. כלי הנשק וכלי האירוח העניקו למשתמשים בהם בשדות הקרב, כמו גם בחדר האוכל הביתי, את תו התקן השאפתני. "אירופה זה כאן", רמזו הוויטרינות בחדרי האורחים של כל מי שהרשו לעצמם לקנות פורצלן –  בין אם "אורגינל" ובין אם חיקוי נאמן.

פורצלן-2

כהן פריץ, עיטור ידני של כוס, מפעל 'נעמן פורצלן', ליד עכו, 5.3.1967, אוסף לשכת העיתונות הממשלתית

בתערוכה מוצגים פריטים מהאוסף הציבורי של הפורצלן האירופי לצד פריטים מאוספים פרטים שנרכשו לאחר הקמת המדינה על ידי יהודים יוצאי אירופה. בנוסף, מוצגת בתערוכה תוצרת מקומית המעתיקה ומחקה עיצובים אירופאים, כגון, "נעמן פורצלן", מהמפעלים הראשונים של התעשייה הקיבוצית, שהתבסס על חיקוי עיצובי של תוצרת מזרח אירופית, המחקה בעצמה מודלים ממערב אירופה. ו"מזרחי", מפעל משפחתי שפעל בשכונת התקווה בדרום תל אביב שייצר תחילה צעצועים במצריים, ושנים אחדות לאחר מכן החל לייצר פיגורות מגבס, אשר תהליך הצביעה העניק להן מראה של זיגוג פורצלן. רקדניות חשופות, בני אצולה מרכז אירופיים, דמויות ילדים ובעלי חיים מבוייתים המחקים "קלאסיקה תרבותית מערבית" נכחדת – כל אלו היוו חלק מרפרטואר הייצור של המפעל.

הביקוש למוצגים המחקים עולם אירופי בארץ, נבחן בתערוכה כביטוי להוויית חייהם של היהודים יוצאי אירופה המבקשים לקיים זיקה לתרבות המוצא וגם כפרקטיקת התחזוּת של קהל הצרכנים, המבקשים להתאים את המרחב הפרטי לערכים האסתטיים של התרבות ההגמונית- האשכנזית המקומית. התערוכה מאפשרת מבט על הזהות הגלותית של התרבות החומרית במרחב מזרח תיכוני ומקדישה מקום גם לאמנים עכשוויים מהארץ ומחו"ל העוסקים בנושאים אלו, במטרה לבחון את נוכחוּת העבר האירופי בתקופתנו.

פורצלן-3

אניסה אשקר,dinner4 , 2012, צבע זכוכית על צלחת רדי מייד על בד כותנה אמריקאי , באדיבות האמנית. צילום :הינדה וייס

אמנים ומעצבים מציגים בתערוכה 'פורצלן: הזהב הלבן של אירופה' 

אליאונורה אורלי אדלביץ
נולדה ביוסטון (ארה"ב), 1980; חיה ועובדת בתל אביב
אדלביץ מפרקת ומכפילה סממנים מיליטריסטים המאפיינים את ההוויה המקומית וממקמת אותם מחדש במרחב הביתי. היא יוצרת מפגש בלתי אפשרי בין החומר האציל והיוקרתי לבין מוטיבים וסמלים המקדשים ערכים צבאיים ומאדירים את האתוס המלחמתי. באמצעות ערבוב זה היא בוחנת במבט ביקורתי את החברה הישראלית המגדירה את הצבא כערך עליון.

אניסה אשקר
נולדה בעכו, 1979; חיה ועובדת בתל אביב
בעבודותיה של אשקר מופיעים תמהילים חושניים המפרקים ומשבשים ספלי פורצלן מוזהבים מתוצרת "נעמן" ו"לפיד". מפעלים אלו קרובים לשכונת ילדותה, "ברבור", הסמוכה לאזור התעשייה של עכו. זפת וחרסינה, שחור ולבן, מלוכלך וצחור, מוכתם ומוזהב – כל הניגודים הללו מאבדים ממובחנותם ומצורתם. מגולמת בהם ביקורת פוליטית, תרבותית ומגדרית הנובעת מעיסוק בשאלת זהותה של אשקר כאישה וכפלסטינית המתגוררת בישראל.

שלומית באומן
נולדה בקיבוץ עמיר, 1962; חיה ועובדת ביפו
עבודה זו, הכלולה בסדרה "אזל", מפגישה בין חומר קרמי מחרסית מקומית שאזלה בישראל ובעולם (S5) לבין פורצלן – האציל שבחומרים הקֶרמיים. באובייקטים מופיעים סדקים ועיוותים והם מתאפיינים ביחס של הנגדה בין החומרים והדימויים השונים. כך נוצר מתח בין המשובש לבין המחובר, בין המזרח תיכוני לבין המערבי, בין הכובש לבין הנכבש.

פורצל-3

דמות של "כושית מטבח", תוצרת מזרחי , תבליט גבס צבוע , שנות החמישים- השישים, מתוך חיים גרוסמן והדי אור, "מזרחי, פורצלן לעניים", אור, הוצאת נוסטלגיה, 2012

שמעון בדר
מעצב ראשי, בית חרושת נעמן פורצלן
בשנות השלושים והארבעים גדל בארץ היקף האוכלוסייה היהודית המהגרת ממזרח אירופה ומרכזה, ובעקבות מלחמת העולם השנייה נותק הקשר הכלכלי עם ארצות אירופה. באותה עת גברה הדרישה לייצור כלים שימושיים ולכלי נוי מקומיים והוקמו מפעלים תעשייתיים מחיפה שבצפון ועד באר שבע בדרום כדי לספק את דרישות השוק. מפעל אחד התבלט בשפתו העיצובית ובחומרי הגלם שבו השתמש – "נעמן פורצלן", אחד המפעלים הראשונים של התעשייה הקיבוצית, אשר כליו נכחו כמעט בכל בית בעשורים הראשונים של המדינה והוענקו כמתנות יקרות ערך. עם פתיחתו בשנות השלושים, ליד עכו, מפעל "נעמן" ייצר לבנים שרופות לבנייה. בשנות הארבעים הוקמה במפעל מחלקה לכלי בית מחרסינה. קו העיצוב הראשוני של המפעל התבסס על חיקוי של תוצרת מזרח אירופית, המחקה בעצמה מודלים ממערב אירופה. משנות השישים החלה להתפתח במפעל "נעמן" דרישה לעיצוב מקורי. המעצב הראשי, שמעון בדר, עיצב מערכת כלים לנשיא המדינה יצחק בן-צבי, בהשראת כלי החרס שבתוכם נמצאו המגילות הגנוזות – מגילות ים המלח. קווי ייצור מיוחדים הוקדשו במפעל למוסדות ולבתי מלון. בעשור זה התפתחו עיצובים השואבים השראה מן הפולקלור המקומי ומסמלים ממלכתיים הנוגעים לתיירות מקומית ולייצוא מוצרים מקומיים לחו"ל, ולכך התווספו מוטיבים אוריינטליים. בשנות התשעים המפעל נמכר ליבואן אשר סגר לבסוף את שעריו ב-1996 ובחר להשתמש בשמו ליבוא מוצרים מתוצרת סין.

ברנבי ברדפורד
נולד בלונדון, אנגליה, 1977; חי ועובד בלונדון
עבודותיו של  ברנבי ברפורד משתמשות בחומר הקרמי כאמצעי ביקורת. תוך חיתוך והחלפת רכיבים או הוספה להם וצביעה מחדש, הוא יוצר שלל של פסלים אירונים המשרטטים דיוקן של חיינו העכשוויים. "באמצעות ציור על הפסלונים או חיתוך שלהם הוא מוצא דרך חכמה לגרום לאנשים להביט שוב על דברים שבעיקרון הם היו מפספסים או מבטלי.ם הדרך שהם מוצבים יחד מאלצת אותך להסתכל על הפסלונים ועל הסצנה באופן משובש משהו. התוצאה היא מזיגה חדשה, כעין עיבוד מחודש של המסורת, המותירה אותה מזוהה אך עם עוקץ". סרט האנימציה של ברפורד המוצג בתערוכה מגולל את סיפורם של פסלוני פורצלן המתגוררים בחנות של חפצי נוי. הסרט בוחן תפיסות בורגניות מסורתיות – אהבה אסורה, הבדלי מעמדות ועושר חומרי – ומערער על התפקיד המבוית של החרסינה כמכתיבה "טעם טוב" וסטטוס. ברפורד הציג מספר תערוכות יחיד בבריטניה ולאחרונה הציג תערוכת יחיד במוזיאון לאמנות עכשווית בוירג'יניה, ארה"ב. זוהי הפעם הראשונה שהוא מציג בארץ.

ג'סיקה הריסון
נולדה סנט באאס, אנגליה, 1982; חיה ועובדת באדינבורו, סקוטלנד
הריסון יוצרת סדרות של פסלים מתוך כמיהה לחציית גבולות, לביטול היררכיות והבחנות בינאריות בין פנים לחוץ, בין קיטש וקישוט, בין גבוה ונמוך. יצירותיה מייצגות מעין מרחב ביניים שבו מתערבבים הגוף הנשי האריסטוקרטי המערבי והמבוית עם תרבות קעקועי הגוף האלימה והפראית. מהלכיה של הריסון משלבים בין הסימון האישי-האינדיווידואלי לבין סממני הזהות הבורגנית, בין תרבות "גבוהה" לבין ז'אנרים הנתפסים כנחותיים; הם מייצרים מודל רב-כיווני של העור המתפשט והגוף המתקשט כמעין מרחב שבו מתערבבים הגוף הנשי והעולם הסובב אותו.

פורצלן-5

גברת עם כלבי פאג, וינה, המאה ה-19, פורצלן, אוסף פלה ונתן צלניק, האוסף האתנולוגי, מוזיאוני חיפה
צילום: סטודיו לצילום ורהפטיג- ונציאן בע"מ

 רועי מעין
נולד בהוד השרון, 1976; עובד בגני יהודה
על סדרת שולחנות פורמייקה, שאפיינו את העיצוב בישראל בתקופת ילדותו, מציב מעין כלי פורצלן עמוסי מזונות מהמטבח האשכנזי המקומי. הכלים כמו ניתקים מן הממשות המקורית שלהם ומייצגים זיכרון רחוק, עוברים שורה של תמורות ומאבדים ממובחנותם, מצורתם, מפתיינותם. במהלך שמייצר האמן האוכל מופקע מן הפונקציונליות המזינה שלו והופך לזר, לחריג ולמאיים.

קטיה מניאני, נולדה בפדובה, איטליה, 1981; חיה ועובדת במילנו
טאנוס זאקופולוס, נולד באתונה, יוון, 1978; חי ועובד במילנו
קולקציית כלי האוכל הללו מהווה חלק מפרויקט המשקף את תהליכי הייצור המסורתיים הסיניים והאירופיים. תהליכים אלו, שהתהוו במשך מאות שנים, משקפים את הקשרים והמגעים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שקיימו מדינות אירופה עם מדינות אסיה. מפגש זה מחבר בין אלמנטים מצודדי עין ושובי לב, במנותק מהקשרם התרבותי המקורי ויוצר זיקה מורכבת בין זהויות וערכים תרבותיים.

סמבה/SAMBA

סרטם של אריק טולדנו ואוליביה נקש ("מחוברים לחיים")
סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-12, "מובוסין"

בימוי ותסריט:   אריק טולדנו ואוליביה נקש  Eric Toledano & Olivier Nakache
התסריט נכתב בשיתוף דלפין ומוריאל קולין על פי הנובלה מאת מוריאל קולין "סמבה עבור צרפת" Delphine Coulin, Muriel Coulin
הפקה: ניקולא דובל אדסובסקי, יאן זנו, לורן זייתון Nicolas Duval Adassovsky, Yann Zenou, Laurent Zeitoun
צילום: סטפן פונטיין Stephane Fontaine
עריכה: דוריאן ריגל אנסוס Dorian Rigal Ansous
פסקול : לודביקו אינאודי Luduviko Einaudi
שחקנים-סמבה : עומר סי  Omar sy אליס: שרלוט גינסבורג Chaelotte Gainsbourg וילסון : טאהר ראחים Taher Rahim מנו: איזיה היגלן Izia Higelin ג'ונס: איסקה סודוגו Isaka Sawadogo מרסל: הלן וינסן Helene Vincent למונה: יונגר פול Youngar Fall  גרסיייז: ליאה קבדה Liya Kebede

ראיון עם הבמאים אריק טולדנו ואוליביה נקש

איך עלה הרעיון לעשות סרט על עובד זר וקורבן של משבר?
אריק טולדנו: "סמבה התפתח בכמה שלבים. זמן רב היה לי ולאוליביה הדימוי הזה של עובדים זרים ללא אישורי עבודה שיוצאים עם הסינר לעשן מחוץ למסעדה. אפריקאים, אסיאתים, כולם בהפסקה קצרה מן העבודה. לפני שצילמנו את "מחוברים לחיים". התחלנו לפתח 10 עמודים על הנושא. בדרך כלל אנחנו מתחילים לעבוד מאיזה דימוי ממנו אנחנו מקבלים השראה. הדימויים הללו קובעים גורלות וחיים".
אוליביה נקש: "נוסף לכך החוויה של "מחוברים" אפשרה לנו לחוש את העניין של משבר, עבודה קשה מדי, שעות ללא הגבלה, ללא סופי שבוע. עשינו מחקר על אנשים שנשברים כתוצאה מן הלחץ המוטל עליהם, אנשים שהעבודה שלהם בולעת אותם לגמרי…".

בסרט חיברתם את שני הנושאים הללו יחד.
טולדנו: "נכון, באופן טבעי. למעשה זה נושא אחד – היחסים עם העבודה, מהתחתית לראש הפירמידה. מצד אחד יש את סמבה העובד ללא אישורים שעזב את מדינתו ונאבק לקבל אשרות כדי שיוכל לקבל עבודה חוקית. מנגד, אליס מנהלת בכירה שיש לה כל מה שיכול לגרום לה אושר, אבל היא עובדת יותר מדי ובסופו של דבר נשרף לה פיוז. עבור שניהם העבודה היא נושא עיקרי, אבל כשהם נפגשים נפתחים בפניהם אופקים חדשים. האם העבודה היא המשמעות היחידה לחיים?"

הושפעתם גם מן הנובלה של דלפין קולין?
נקש: "זו היתה נקודת הפתיחה. אבל הפכנו את זה לשלנו. הוספנו את הדמות של אליס שלא קיימת בנובלה. בספר יש מספר – הסופרת דלפין קולין המספרת את הסיפור של סמבה בהתבסס על חוויותיה בארגון התמיכה בעובדים זרים. אנחנו פיתחנו את הדמות שלה. אריק ואני רצינו זוג קולנועי אמיתי. לא היה לנו זוג כזה באף אחד מן הסרטים הקודמים שלנו".
טולדנו: "בעצם מה שעשינו זה לתת פנים למספרים. התפקיד שלנו הוא לא לתקוף את הבעיה מן הזוית הפוליטית. הסרטים מאפשרים לנו כצופים לגלות את הדמויות בחיי היום יום שלהן. לגלות עולם שמוכר לנו מכתבות או דיונים המופעים במדיה. הסרט מאפשר לנו נקודת מבט שונה שגרומת לנו לחשוב בצורה שונה".
נקש: "הסיפור אפשר לנו להיכנס לעולם אליו הקולנוע הצרפתי אינו מתייחס. הבחורים שעובדים על הפיגומים באתרי בנייה, ממייני הזבל, העובדים הנמצאים עמוק במטבחים של מסעדות. או אלה שעומדים בחמש בבוקר בשווקי העבדים כדי שישכרו אותם ליום עבודה. רצינו לצלם את העובדים הבלתי נראים במקומות הטבעיים שלהם".

ערכתם תחקיר מאד מעמיק.
טולדנו: "כן, ערכנו ראיונות במרכזי עבודה וסיוע, התבוננו בסרטים דוקומנטריים וקראנו המון. כל דמות בסרט מתקשרת לדמות שפגשנו. או שהיא תערובת של כמה דמויות כאלה".

הסצנה בה סמבה משוחרר ממחנה ההסגר ונאמר לו שיש  לו שלושה ימים לעזוב את אדמת צרפת היא מאוד מצחיקה.
טולדנו: "היא לגמרי ריאליסטית ומראה את צביעות המערכת, שבכל מקרה זקוקה לעובדים הזרים הללו. עובד ללא מסמכים שמנסה במשך שנתיים להגיע לצרפת לא יעזוב את המדינה עם כרטיס לכיוון אחד. אבל העדפנו להציג את זה בדרך קומית. זו דרך קלה ופחות דידקטית לתקשר עם הצופה. לא משנה מה הסיטואציה אנחנו לעולם לא נוותר על הקומדיה. כשהסצנה טעונה מבחינה דרמטית אנחנו לא חושבים פעמיים אם להכניס מעט הומור לתוכה".

האם באמת יש נפגעי משבר כמו הדמות של שרלוט גינסבורג, שמתנדבים במרכזי סיוע כחלק מתהליך השיקום שלהם?
טולדנו: "זה לגמרי ככה קראנו על זה ב"גלובל ברן אווט"ש יצא בהוצאת פרס. והשפיע עלינו מאד. הכותב מתאר אנשים שהם קורבנות של עייפות יתר, לחץ, מתח, דיכאון. עובדים שממשכים לחשוב שהם נותנים ונותנים אבל לא מקבלים שום דבר בתמורה. החיים נראים להם חסרי משמעות. כמה פרקים עוסקים בדרך למצוא משמעות דרך עבודת התנדבותית. הדמות של שרלוט מנסה באמצעות העבודה הזו להתחבר מחדש לרגשות שלה, למצוא אמפתיה ורגישות כלפי אנשים אחרים בעולם".
נקש: "ברור שכשלמדנו שאנשים במשבר נלקחים למקומות בהם הם יכולים ללטף סוסים הבנו שיש לנו אפשרות ליצור סצנה קומית".

סמבה נאלץ באופן קבוע לשנות את זהותו ולשחק עם החזות שלו. עד לנקודה שהוא לא יודע יותר מי הוא.
נקש: "אתה חייב שיהיו לך המון אסטרטגיות כדי להקטין את הסיכוי שתיתפס, לא להגיע לתחנות רכבת, להיטמע בקהל בבגדים של איש עסקים, תיק ממסכים ביד. סמבה מתחפש, משנה שמות ומראה, באופן קבוע הוא מאבד חלק מעצמו. איך אתה יכול לדעת מי אתה, אם אתה חי בהיחבא כל הזמן".
טולדנו: לפי השיטה שלו סמבה הוא כמו שחקן. זה חלק מן התיאטרון של החיים. עורך הדין שלו לובש גלימה כדי להגן עליו וסמבה חובש כובע כדי להראות כמו הדוד שלו, שאת הזהות שלו הוא שואל. זו לא פארסה או קומדיה קונספטואלית. זו המציאות.

הסרט משנה את הטון שלו כל הזמן ונע בין קיצוניות אחת לשנייה.
טולדנו: "כמו בחיים. זה מה שאנחנו אוהבים לראות בסרטים. ומה שאנחנו מנסים להשיג על המסך. אנחנו מנסים למצוא את הקו המחבר בין הצחוק לרגש. בין רגעים של אושר עילאי ורגעים עם טון טרגי. בין הקומדיה לדרמה. הערוב הזה בין הסגנונות יוצר הפתעות, שחיוניות לנו כצופי קולנוע ועוד יותר כקולנוענים".

אמרתם שהסרטים הקודמים שלכם הושפעו מקומדיות איטלקיות משנות ה-60 ו ה-70?
טולדנו: "זה בולט עוד יותר ב"סמבה", אטורה סקולה, דינו ריזי ומריו מוניצלי התעסקו בנושאים אתים עם רגש בלתי רגיל, אמפתיה והומור. תמיד עם שחקנים נהדרים. הסרטים של היוצרים הללו היו לנגד עינינו וגם קומדיות חברתיות אנגליות".

ב"מחוברים לחיים, עימתם בין פרחח מן הרחוב לאיש עסקים עשיר בכיסא גלגלים. בסמבה אתם מחברים בין עובד לא חוקי למנהלת לא יציבה מבחינה רגשית. מאיפה הרצון הזה לחבר בין הפכים?
טולדנו: "לא מחברים ממש, אנחנו מקרבים אותם אחד לשני ובודקים לאן הדברים מתפתחים. אולי יום אחד נעשה פסיכואנליזה כדי להבין למה אנחנו נהנים לעשות את זה. אולי בגלל שנראה שהחברה נעשית יותר ויותר מבודלת. יותר ויותר סקטוריאלית. חוץ מזה החיבורים הבלי צפויים הללו הם אוצר קולנועי הטבול בהומור ורגש. בפעם האחרונה שהבאנו למסך חיבור כזה הבנו שזה מה שאנשים צריכים ומזדהים איתו".

כמו כן נראה שאתם נהנים לערבב בין דורות במיוחד בסצנות בין המתנדבים בארגון התמיכה?
נקש: "האנשים שעובדים שם עושים את זה ללא תשלום. הם סטודנטים צעירים שעושים התמחות, מבוגרים שפרשו מעבודה. רבים מהם בסרט לצורכי הקומדיה. ויש גם אנשים שעובדים בימי חופשה שלהם כדי להרגיש שהם נחוצים ויש להם משמעות".
טולדנו: "אנחנו מעריכם את המילייה הזה כי יש לזה משמעות עברונו".

העובדים הזרים שאתם מציגים רחוקים מלהיות מלאכים. סמבה בוגד בחברו, אותו הכיר במחנה ההסגר.
נקש: "למה הם צריכים להיות מלאכים? אנחנו לא צריכים ליצור אידיאליזציה שלהם. באותו זמן אנחנו לא צריכים להציג אותם כאיזה איום. סמבה הוא גבר עם חולשות כמו לכולם, הוא עושה טעויות וחווה פיתויים. להפוך אותו לקדוש היה הופך אותו לדמות חד ממדית. המהגר שעובד ושולח כסף הביתה. לא, הוא חי את חייו. ויש לו את הזכות לכך. המפגש שלו עם גו'נאס במחנה ההסגר הוא סיטואציה מטורפת – זה אירוע שהופיע בספר של דלפין קולין, וזו אחת העוצמות בכתיבה שלה. סמבה מפשל ועומד לשלם על זה מחיר כבד".

הסוף הכפול מפתיע מאוד.
טולדנו: "היינו צריכים להלך על הקו הדק שבין הדרמה לקומדיה עד הסוף. לא יכולנו לסיים את זה בטון אחד. זה לא הסגנון שלנו. אז יש את הסיום הדרמטי ומצד שני איזה שהוא טון של תקווה. עומר סי נפלא בתור סמבה".
נקש: "הוא מוכיח לנו איזה שחקן נהדר הוא. הוא העלה במשקל, עבד על המבטא שלו וחי את התפקיד".

האם היה לכם ברור מההתחלה שעומר סי יהיה חלק מן ההרפתקה או שחששתם שאנשים לא יקבלו את זה שאתם עובדים עם הכוכבים של ההצלחה הקודמת שלכם?
נקש: "מעבר לחברות ולקשרים שמחברים בנינו, אנחנו תמיד שמחים לעבוד עם עומר, תמיד".
טולדנו: "בינו לבנינו תמיד היתה מידה רבה שלצניעות. כשהוא קיבל את פרס הסזאר, הוא ישר הכריז על הבמה לפנינו שהוא רוצה להמשיך לעבוד איתנו. כמה ימים אחר כך אמרנו לו אם אתה מוכן לעבוד איתנו על סרט נוסף אז גם אנחנו, ואז חשבנו על השחקנים שיהיו לצידו. המשחק של עומר בנוי בעיקר על תגובה . הדמות של סמבה שונה מאד מהדמות של דריס. יותר רגיש, יותר פגיע, יותר שביר. הינו צריכים להקיף אותו עם שחקנים שמשדרים עדינות ופינס, ומי יותר משרלוט גינסבורג משדרת את האיכויות הללו".

והיא הסכימה?
נקש: "מאד רצינו לעבוד איתה אריק ואני חושבים הרבה על ליהוק, אנחנו פוגשים שחקנים עוד לפני שאנחנו מתחילים לכתוב".

מעולם לא ראינו את טאהר ראחים בקומדיה למה חשבת עליו לתפקיד של וילסון?
טולדנו: "כי אנחנו מכירים אותו ויודעים שהוא שונה לגמרי מכל הדמויות הקודרות שהוא מגלם. טאהר הוא כמו שמש, מצחיק, יודע לזוז. כמו כל השחקנים הגדולים הוא יכול לגלם דמות בכל סגנון".

כמו תמיד אתם בוחרים את שחקני המשנה בקפידה רבה.
נקש: "אנחנו אוהבים ליצור משפחות קולנועיות חדשות. גם בסמבה יש שתי דמויות ראשיות בולטות. היה תענוג גדול לחבר בין איזיה לעומר, שרלוט וטאהר. כמו כן היה לנו מזל שהלן וינסן הסכימה לשחק את אחת המתנדבות. הטבעיות שלה, השחרור שלה תורמים הרבה לסרט ברגע שהיא מופיעה".
טולדנו: "ראינו הרבה שחקנים לתפקיד של דודו של סמבה. ובסוף בחרונו בשחקן לא מקצועי. הוא עובד במטבח של הפאב רנו בשנז-אליזה כבר 30 שנה. זה פשוט גורל הוא הביא הרבה כח לתפקיד".

זו פעם ראשונה שעבדתם על התסריט עם אנשים נוספים האחיות דלפין ומוריאל קולין.
נקש: "העולם שלהן שונה לגמרי מזה שלנו. החיבור בנינו הוא מאד מעניין".
טולדנו: "אוליביה ואני הכנסנו את הנירוטיות שלנו לדמויות הגברים והם הביאו אלמנטים נשיים ואפשרו לנו להעשיר את הדמות של שרלוט".

אחרי ההצלחה של מחוברים לחיים עם מיליוני צופים בכל העולם, הדיבורים על רימייק, העיבודים לבמה בכל מיני מדינות, האם הייתם מבוהלים במהלך העשייה של סמבה?
נקש: "אנחנו בתחילתה של הקריירה שלנו. אנחנו לא מנסים לשבור שיאים אלא להיות יותר טובים כאמנים. אנחנו יודעים שלא נוכל להימנע מהשוואות למחוברים לחיים. אבל אנחנו לא יכולים להיות שבויים של ההצלחה הזו. אנחנו צריכים להתקדם, כמו תמיד מה שהיה חשוב זה להמשיך להפתיע".

מחוברים לחיים עורר עניין גדול והרבה ארגונים ל נכים הצטרפו ופעלו בעקבותיו, האם אתם חשובים שזה יקרה גם במקרה של סמבה?
טולדנו: "זו לא היתה המטרה שלנו. אבל אם זה יקרה שוב כמובן שלא נצטער. אם בנוסף לקהל שייהנה מסצנה יהיו צופים שירגישו שהם מכירים את האנשים הללו טוב יותר – אנחנו מאד נשמח. אנחנו מקווים שהסרט לא ישאיר את הצופים אדישים".

ראיון עם השחקן עומר סי 

סמבה מציין את שיתוף הפעולה הנוסף שלך עם טולדנו ונקש
"מה שכל כך קסום הוא העובדה שההצלחה של מחוברים לחיים לא שינתה דבר בנינו. ביום הראשון לצילומים התחלנו לעבוד כאילו הפסקנו לעבוד לילה קודם. עם אותה שמחה. הכל היה במקום".

ש: במשך זמן מה כולכם דברתם על פרויקט העוסק בעובדים לא חוקיים
"זה עלה במהלך העבודה על מחוברים. אבל אריק ואוליביה לא ידעו איך לגשת לנשוא הזה עד שהם נתקלו בספר של דלפין קולין".

סמבה נכתב בשבילך. האם חששת כשראית את הטיוטות הראשונות של התסריט?
"הכתיבה של אריק ואוליביה היא כל כך מתוחכמת. אני לא יכול לדמיין מצב שלא אוהב את אחד התסריטים שלהם. עם סמבה הם הלכו צעד קדימה בשינוי הטון שלהם. כשהם מערבים דרמה וקומדיה. השירה שלהם נבנית על ידי ספור על דברים רציניים עם מגע קליל. הם תמיד נמנעים מהטפה".

איך את עובד איתם בשלב הזה של הסרט?
"אנחנו מתקדמים בצורה סימולטנית. אני אוהב את הדמות, אני אוהב את התסריט. אני חושב על האיזון בסצנות וחושב איך הן יעבדו. אני יכול לחוש את הפוטנציאל של הסיפור שלפני. אני לוקח את הזמן כדי לתת לו לשקוע בתוכי. אריק ואוליביה הם כוח מאוחד אבל לא רק איתי אלא עם כל הצוות והשחקנים. יש משוה מאד מרגש בכתיבה לפני הצילומים. וזה מה שנותן אנרגיה כל כך מיוחדת לסרטים שלהם".

איך התכוננת לתפקיד של סמבה?
"ראיתי את הסרט של מוסה טורה שעקב אחרי המסע של חברה של סנגלים שניסו להגיע לספרד עם קבוצה של מהגרים מגינאה. רציתי להבין את המניעים של האנשים הללו שיצאו לדרך בלי להיות בטוחים בכלל שהם יצליחו להגיע לאן שהם מתכננים להגיע. ראיתי סרטים נוספים וקראתי כמה ספרים".

יש לך מבטא אפריקאי בסרט.
"פעם הצלחת לגרום לאנשים לצחוק מזה אבל הפעם זה יותר רציני. הקושי היה לשמור על המבטא הזה מהתחלה עד הסוף. המבטא היה הדבר הראשון שעבדתי עליו לקראת הצילומים של סמבה. זה המפתח של הדמות. לעשות אותו אמין. אמיתי. זה היה סיכון גדול במיוחד עם האוזן המיוחדת של אריק ואוליביה. ניסיתי עוד כמה דברים חדשים שעבדתי עליהם . זה היה אתגר. במהלך התקופה הזו הרביתי לבקר את הדודים שלי".

ספר לנו על הדמות שאתה מגלם.
"הוא בחור עם כבוד ומאד אמיץ שעליו להישאר על הקרקע אבל לחפש פתרונות כל הזמן. אם הוא לא יעשה את זה כל האנשים שתלויים בו – כלומר המשפחה שלו באפריקה יפלו יחד איתו. כמו שקורה עם מהגרים רבים הוא חי למען העבודה ופועל בשביל אחרים. מתוך כבוד. אבל בנקודה מסוימת סמבה מתחיל לשאול את עצמו שאלות. הוא מתחיל לחשוב על עצמו ומקבל החלטות שמנוגדות לערכים עליהם הוא גדל. לא רק שהוא נלחם בבירוקרטיה אלא הוא לכוד על ידי מערכת שמדכאת אותו. אתה חייב להרגיש טוב עם עצמך כדי לעזור לאחרים. כשאני משווה את החיים של סמבה לשלי אני חש בהבדל הגדול. האנשים האלה מסכנים את חייהם ברגע שהם חוצים את הגבול. אני נוסע עם פספורט. יש לי ויזה לארצות הברית שמאפשרת לי לעבוד שם. אני יכול להסתובב בכל מקום שאני רוצה והשאלה היחידה שאני שואל את עצמי כשאני ורד ממטוס היא האם תהיה מכונית שתחכה לאסוף אותי. איזה מזל".

ככל שהוא מנסה להגיע אל החופש הוא פחות ופחות יודע מי הוא.
"כמו כל המהגרים הלא חוקיים החיים שלו הם תיאטרון. הוא נאלץ באופן קבוע לשנות את החזות שלו להעמיד פנים שהוא משהוא אחר עד שהוא מתחיל לשאול מי הוא באמת. כשהמטרה היחידה של כל זה היא רק לעבוד!".

הדמות של אליס מעלה שאלות דומות על היחס שלנו לעבודה.
"לא משנה מה המעמד החברתי שאתה שייך אליו אנחנו כולנו אובססיביים לגבי העבודה שלנו שאנחנו שוכחים לחיות. אני אוהב את הרעיון של המפגש הבלתי אפשרי הזה. אנחנו אומרים שזה לא יכול לעבוד בניהם ולבסוף יש פריחה גדולה והנוכחות שלהם אחד בחיי השני גורמת להם להחלים מהכאב שלהם".

זו פעם ראשונה שאנחנו רואים אותך כחלק מזוג בסרט
"וזו הפעם הראשונה שאריק ואוליביה מנסים לעסוק בסיפור אהבה. אני מאד אוהב את שרלוט גינסבורג כשחקנית. אבל חשתי את אותו החשש כשפגשתי את פרנסואה קלוזה במחוברים לחיים. הם שניהם מייצגים קולנוע אמיתי. הסצנה בה אנחנו מתנשקים ממש הפחידה אותי".

איך זה עבד?
"חשתי במבוכה מול שרלוט . הלחץ שלי בודאי השפיעה עליה. הרגשתי מאד לא נוח וכך גם היא. אבל היא היתה מקסימה ואני חושב שהמבוכה שלנו הפכה את הסצנה לטובה יותר. זה מסורבל אבל זה קורה גם בחיים האמיתיים, שרלוט היא מדהימה, כל כך נדיבה . הייתי שבוי בקסם שלה".

אתה מפיק שותף בסרט הזה. כדי שתוכל לתת את נקודת המבט שלך?
"אני רואה את זה החלק מיצירת הצוות שלנו שלי אריק ואוליביה לרשמי. כבר זמן רב שאנחנו עובדים ביחד וכל מפגש נוסף איתם הוא צעד חדש. אתגר חדש עם סיכונים שכל הצדדים נוטלים. לא הייתי עושה את הסרטים שאני עושה עכשיו לולא המזל שפגשתי אותם. הייתי יוצא למלחמה בעיניים מכוסות כשהם לצידי. כל מה שאני חש כלפיהם הוא אהבה והערכה".

עד 'מחוברים' אמרת תמיד שאתה לא רואה את עצמך שחקן.
"חשבתי שאני מתחזה. הודות לסרט הזה אני מבין שהפכתי לשחקן. כשהם הציעו לי את התפקיד של דריס הם אמרו שוב ושוב אנחנו רוצים שתקבל את עצמך כשחקן".

איך אתה עובד עם שני במאים על הסרט?
ת: עשיתי את כל השיעורים שלי. עם אריק ואוליביה השאלה שצריך לשאול היא איך אתה מסתדר כשיש רק אחד.

השאלה היתה צריכה להיות מי עושה מה על הסט.
"אני לא יכול לענות על זה. בשבילי הם כמו דרקון עם שני ראשים. הם אחד. אני מעולם לא חושב מי מן השניים נותן את ההוראות. אני פשוט מקשיב ומנסה. כמובן שהם שונים אחד מן השני בחיי היום יום. לכל אחד מהם יש את האישיות שלו. על הסט הם יוצרים בלנס וחברות המשלימה אחד את השני. אולי אני שופט גרוע כי התחלתי את דרכי בדואו גם כן. אם אתה מתחיל לשואל מי עושה מה את המת".

ש: ההנאה שלכם מעבודה בשלישייה היא לעיתים ילדותית.
"כמובן. אנחנו כמו ילדים שיוצאים להרפתקה. כשאנחנו עובדים אנחנו לא יכולים להפסיק לצחוק. אנחנו מרוכזים אבל זקוקים לצחוק ולהשתטות".

האם אתה מאלתר הרבה?
"כן וזה מה שאני אוהב על בקולנוע של אריק ואליבייה . הם לא נשארים צמודים מדי למה שהם כתבו . הם כותבים מצוין אבל ממשיכים לחפש כל הזמן. אני משער שהם פועלים כך גם בחדר העריכה. על הסט אנחנו מחפשים ביחד ואני אוהב את זה".

זה נכון שהם מדברים אל השחקנים במהלך הטייקים?
"כן וזה לא מפריע לי להפך אני מצא שזה מוזר שבמאי לא עושה את זה".

האם הם עושים הרבה טייקים?
"כן אבל זה לא בעייתי ככל שישי יותר טייקים כך אני מרגיש בטוח יותר. אני כמו מנוע דיזל. אני צריך להתחמם כדי להרגיש טוב. כשאני עובד עם במאי שמפסיק אחרי שני טייקים אני מרגיש מתוסכל כי אני תמיד חושב שיכולתי לעשות את זה יותר טוב. אני צריך ללמוד להיות טוב כבר מהטייק הראשון. להתרגל לשיטות עבודה שונות".

יש הרבה סצנות אקשן בסמבה.
"הם תמיד מתבדחים: "תראה גם אנחנו יכולים לעשות הוליווד" זו פעם ראשונה שעשינו סצנות אקשן ביחד .זה משהו שניסינו ביחד כשלישייה".

מצד שני אתה לא רוקד בסמבה.
"חשבנו ביחד שזה יהיה מעניין אחרי שרקדתי בכל תכנית טלוויזיה בעולם כדי לקדם את מחוברים שהדמות שלי תשב על הכסא בסצנת המסיבה ותנוע בגמלוניות".

ספר לנו על הפרטנרים האחרים שלך טאהר ראחים ואיזיה הגלן.
"אני מכיר את טאהר הוא כמו שמש זורחת לא כמו התפקידים שאנחנו רגילים לראות אותו. סוף סוף נוכל לגלות את הפוטנציאל הקומי שלו. לגבי איזיה יש לה אנרגיה נהדרת הצמד שלהם מביא הרבה הומור לסרט. פגשתי המון אנשים נהדרים בסמבה".

סמבה הוא שונה לגמרי ממחוברים לחיים, הרבה יותר רציני.
"אני לא יכול למצוא מילים כדי לתאר מה הרגשתי כשראיתי את הסרט הגמור. התחלתי לעבוד על הסרט ממש בתחילת הדרך. הייתי על הסרט כל יום ובכל זאת הם הצליחו להפתיע אותי. בניגוד לסרטים רציניים שגורמים לך להרגיש אשם לכמה דרות עד שאתה שוכח אותם. ובגלל העבודה שסמבה מערבב קומדיה ודרמה, סמבה מעורר שאלות חשובות מבלי לתת את התשובות. למי יש את התשובות? אבל הוא מביא אותנו לחשוב על מציאת פתרון. הוא מבדר שזו המטרה של הקולנוע. אבל יחד עם זה מביא אינפורמציה חשובה. אני מוצא שזו קומבינציה נעלה".

ב-2014 אתה עדיין אחד האנשים האהובים ביותר בצרפת. האם זה נותן לך איזה סוג של אחריות.
"לא, זה נעים, זה לא מהוה טרחה".

אתה מקווה שהפופולאריות שלך ביחד עם הסרט הזה תעורר אצל הקהל הצרפתי איזה סוג של מודעות לעובדים הלא חוקיים?
"קיבלתי את הרעיון שאני עושה סרטים כדי לבדר. אבל אם אני יכול לעזור בחשיפה של כמה מעובדות החיים זה הופך אותי לגאה מאד. אני מאמין בתקווה, האספקטים החיוביים של קיומנו. אני מנסה לחלוק את התחושה הזו כמה שאני יכול. כיון שזה משהו שלדעתי חסר בעולמנו. יהיה רע מאד אם אני אהיה יותר מדי סנטימנטלי".

למה החלטת לחיות בארצות הברית אחרי מחוברים לחיים.
"הייתי זקוק למרחק. לקחת צעד אחורה ושיהיה לי זמן לעצמי. הייתי מודעה לעוצמה של מה שקרה, דבר כזה קורה פעם בחיים ורציתי ליהנות מזה. חששתי שאני אגיע למצב שאני אחשוב שאני האיש הכי חזק והכי יפה. זה מסוכן לשמוע את זה מאנשים כל היום. גם אם אתה יודע שזה לא נכון את בסוף מתחיל להאמין בזה".

הלכת לאודישנים כמו שחקן מתחיל?
"כמובן. וזה היה נהדר התחלתי מהתחלה. זו היתה דרך לשמור את עצמי על הקרקע.  אמרתי לעצמי: "מה אתה עושה כאן? אתה לא מדבר את השפה, אף אחד לא מכיר אותך. אתה אומר שאתה שחקן, אז תראה להם מה יש בך". זה היה אתגר לרכוש בטחון עצמי".

והצלחת בעניין הביטחון העצמי?
"לגמרי. וגם לאחר שדחו אותי הרבה. בסוף קיבלתי תפקיד באקס מן תפקיד קטן, אבל ניצחון גדול עבורי".

האם השתנית?
"כן החיים משנים אותך. ההצלחה של מחוברים שינתה אותי. היא גרמה לי לגדול. החיים בארצות הברית שינו אותי. אנחנו לומדים דברים מתרבות אחרת עם אנשים אחרים. זה כאילו אני במסע קניות שם".

איך אתה רואה את העתיד שלך?
"אני אופטימיסט. אני רואה אותו בין שתי הארצות אולי אפילו יותר מקודם. עשיתי סרט בשנה שעבר עם במאי דני. אם במאי קוריאני יקרא לי מחר אני אלך. אני לא רואה גבולות למה שיקרה לי. אני אקח הכל".

ראיון עם שרלוט גינסבורג

ספרי לנו על הפגישה עם אריק ואוליביה.
"הוקסמתי מהדרך המאוד לא רגילה של העבודה שלהם. הם הגיעו לפני זמן רב לומר לי שהם רוצים לעבוד איתי. הם היו נדיבים מספקי כדי לאפשר לי להיות חלק מתהליך שלם מן היום הראשון. אני מרגישה ברת מזל שיכולתי להשפיע על הפרויקט".

האם זה משפיע על הדרך בה את מתכוננת לתפקיד.
"כן. יש לך הרבה יותר זמן לחשוב. באורח לא מודע הדמות לובשת צורה. קראתי כמה ספרים על אנשים במשבר. פגשתי רופאים והלכתי לבית חולים בו הבחורה הזו היתה צריכה להיות מאושפזת. אבל לא ניסיתי להיפגש עם אנשים, יש כל כך הרבה סוגים של משברים לא חשבתי שאדם ספציפי אחד יכול לעזור בעניין".

האם הדמות של אליס היתה קיימת בספר? מה הבאת לדמות הזו?
"בספר ששימש נקודת פתיחה אליס היא המספרת. אבל הם יצרו אותה מחדש. ניסיתי להביא לתוכה את האמת שלי. אני חייבת להרגיש קרובה לדמויות שאני מגלמת. וחשתי קרבה רבה לאליס. אני אוהבת את הכבדות שלה את כך שהיא חיה בעולם לא ברור לגמרי. השתמשתי בסוג מסוים של ריחוק שיש לי בחיים שלי".

נקש וטולדנו עשו התמחות במרכז הזה האם גם את עשית את זה.
"לא לא עשיתי. בהתחלה אליס לא יודעת מה היא עושה במקום הזה. היא לא טיפשה היא יודעת שזה יסייע לה להחלים אבל היא לא נלהבת להיות שם. היא לא מונעת מן התשוקה לעזור לעובדים הלא חוקיים. היא עסוקה בעצמה, בחולשה הפיזית שלה. בתרופות שהיא צריכה לקחת. היא לא מודעת לאחרים והוא עושה שגיאות מביכות. רציתי להקצין את זה. לעשות אותה מצחיקה. וזה משפיע על מערכת היחסים שלה עם סמבה".

בהליכה על הקו הדק הזה בין הדרמטי לקומי אפשרת להרבה מאד רגשות לצאת החוצה
"הייתי צריכה לנסות לדמיין את התגובות שלה. יש באליס כנות רבה. הדרך שהיא מטפלת בדברים, היא שיוצרת הפתעות רבות".

ספרי לנו על סצנת ההתפרצות.
"זה היה מלהיב ומאד רגיל עבורי  רוב האנשים מכירים את הקול הקטן שלי. זה קשה לגרום לאנשים לצחוק, אתה צריך לחשוף את עצמך. זה ממש מטורף. הייתי צריכה להשתמש בהרבה תכונות שלי. אריק ואוליביה עזרו לי מאוד. הם גרמו לי להרגיש בטוחה. וההנאה בלשחק את הסצנה הזו היתה גדולה".

איך היתה העבודה עם עומר סי?
"הוא שחקן שאני מעריצה. פרטנר נהדר. עומר נכנס מתחת לעור של סמבה ולא עזב אותו לרגע. אבל חלק ממנו לא יכול היה שלא לשעשע את הצוות. יכולתי להרגיש את האמון המוחלט שהוא חש לאריק ואוליביה. בהתחלה חששתי שלא אוכל להתמודד עם הקומדיה. האם אני אהיה מסוגלת להגיב אם הוא יאלתר. אני יודעת שאני יכולה לאלתר אבל אני לא מצחיקה במיוחד. אמרתי לו כמה אני חששת והוא הרגיע את הפחדים שלי מהתחלה. הוא היה מודע למעצורים שלי ועזר לי מאוד".

שיחקת בעוד קומדיות.
"ותמיד עם אותו פחד".

אליס לבושה מאד נטרלי.
"לא רציתי שהיא תזכיר אותי, ג'ינס למשל . היא עבדה בחברה גדולה. היינו צריכים לראות את המעמד החברתי שלה מבלי להפוך את זה לפרודיה על אשת עסקים. ומצד שני להראות את המצב הקשה שהיא עוברת. כל זה היה קשה להראות בבגדים שלה. רציתי משהו יותר נשי ממה שאני לובשת ביום יום. אבל זה היה צריך להראות את השבריריות שלה, בסרט אני תמיד לובשת אותו מעיל ואותן נעליים. היה חשוב להראות שאליס נאחזת במעיל הזה כמגן כשהיא מתחילה לעבוד בארגון הזה".

האם את עובדת אחרת כשיש שני במאים על הסט?
"יש לך שתי זוגות עיניים שצופות בך וזה מתגמל מאוד. התנסיתי בזה בעבר כשעבדתי עם האחים טביאני. אבל הטביאנים עובדים אחרת מאריק ואוליביה. השיטה שלהם היא לדבר על יום העבודה בבוקר וכל אחד מהם עושה מה שהוא צריך מבלי להתערב האחד בעבודתו של האחר. למרות שלכל אחד אישיות אחרת, שתי דרכים להביע את עצמם ולעבוד עם שחקנים. אריק ואליבייה עובדים בקול אחד כאילו הם היו אדם אחד וזה נוסך בטחון רב. החידוש בשבילי בעבודה הזו היה היכולת לאלתר הרבה. התחלנו בלצלם את מה שכתוב בתסריט ואז הם ניסו לבדוק דרכים קומיות נוספות. זה נהדר לקחת כיוונים שונים, זה נותן לך המון חופש . באופן פרדוקסאלי הבמאי היחיד שעבדתי איתו בדרך כזו היה לארס פון טרייר. בכל טייק ניסינו כיוונים שונים".

את יכולה לומר שסמבה הוא סרט לוחמני?
"זה לא סרט מוכוון מסר. זה לא בדיוק דרמה לא בדיוק קומדיה ויחד עם זאת יש בו את שלושת הדברים יחד. הבעיות של העובדים הלא חוקיים והחיים בצורה לא חוקית הם רציניים מדי כדי לעשות מהם קומדיה. הסרט מעט סנטימנטלי מבלי להיות יותר מדי".

לפני מספר שנים אמרת שאת לא בוחרת את הסרטים שלך רק לפי התסריט אלא גם על פי האנושיות של הבמאי והצוות.
"עד שהייתי בת 19 צוות צילום היה בשבילי כמו משפחה שנייה. יצרתי קשרים קרובים עם חברים בתום הצילום. מאוחר יותר כשכבר היתה לי משפחה משלי. למדתי להתנתק בקלות רבה יותר מההרפתקאות הללו. הסט של סמבה היה מאד משפחתי. קרה לי דבר נוראי במהלך הצילומים, אבדתי את אחותי. אני לא יכולה לנהוג כאילו לא קרה כלום. כנראה שמאד הושפעתי מזה. עזבתי את הסרט לזמן מה. ואז הייתי צריכה לחזור. הצוות היה כל כך חם. הזיכרונות מן התקופה הזו שונים, חלקם מאד שמחים חלקם פשוט נוראיים".

ראיון עם טאהר ראחים

מעולם לא ראינו אותך בקומדיה.
"נכון מעולם לא עשיתי ותמיד רציתי. כשהם אמרו לי שיש להם תפקיד בשבילי קפצתי על התפקיד. אני מאוד אוהב את הסרטים שלהם".

בעבר אמרת "אני אדם שמח אבל אני אוהב קולנוע אפל".
"זה נכון. אני תמיד נמשך לקולנוע בסגנון הזה. מאז הייתי ילד אהבתי כל מיני סגנונות של סרטים".

מה היתה התגובה הראשונה שלך כשקראת בפעם הראשונה את סמבה?
"הסרטים של אוליביה ואירק עמדו לנגד עיני וידעתי שכתה סצנות שנראות דרמטיות יעשו בדרך קומית. ראיתי סיפור נהדר שחיבר בין קולנוע אמנותי לקולנוע פופולארי. ריאליזם והומור. היתה מידה מסוימת של נטילת סיכון הבחירה שלהם להתעסק בנושא הזה והסיכון הוא שגירה אותי".

האם אתה יודע משהו על חייהם של עובדים לא חוקיים.
"כשהגעתי לפריז פגשתי רבים מהם. היו לנו אותם עבודות נוראיות. הסרט מתאר את המציאות כמו שהיא. מבלי לבגוד בה".

איזה סוג של עבודות.
"מעט מכל דבר. עבדתי במטבח. ניקיתי חלונות כנער מתבגר . הגעתי עם הדלי שלי והמגב וכך עשיתי כסף כיס. לא מיינתי זבל כמו שעומר עושה אבל מיינתי מתכת, עבודות נוראיות".

האם היית מודע לבעיות שעמדו לפניהם.
"דברתי איתם  במיוחד כשעבדתי במסעדה ברחיצת כלים היינו מדברים בחדרים האחוריים של המסעדה אבל אני לא חושב שיכולתי לאמוד את מידת הרצינות של הבעיות שלהם. אני זוכר איש שחור בשנות השישים לחייו הוא היה שם שנים ובעלי המסעדה גרמו לו לעבוד באופן קבוע שעות נוספות רבות. הוא לא היה מסוגל להתלונן. או לעמוד על זכויותיו. הוא היה כמו חוצן שהבוסים שלו יכלו לעשות איתו מה שהם רצו".

אריק ואוליביה אמרו שהם יצרו את הדמות של וילסון שמעמיד נים פנים שהוא ברזילאי על פי הדמות שלך כמו שהם מכירים מחיי היום יום.
"יש לנו הרבה דברים משותפים. בחיי היום יום אני צחוק הרבה יורת ממה שאני עושת בסרטים שעשיתי. אני אהוב לשעות דברים קלילים. שמחתי לגלות שזו דמות שלא עשיתי וקרובה יותר אלי מכל דמות אחרת".

אתה נראה בסרט שונה ממה שאתה נראה בדרך כלל.
"הם ביקשו שאאריך את השיער. הם רצו לתת לי מראה ים תיכוני מזויף. שהדמות שלי מאמצת. והייתי צריך מבטא ברזילאי. עבדתי עם מדריך דיבור צרפתי שחי בברזיל שנים ומכיר את המוזיקליות של השפה. ואז ביקשתי שיכירו לי ברזילאיים שחיים בצרת ומדברים עם מבטא ברזילאי חזק. ערבבתי בין שני המבטאים ושלחתי עמה בחינות קול לבמאים. בסוף הגענו לבלנס הנכון".

ספר לנו על הסצנה שתאה רוקד על הפיגומים ומתחיל להתפשט.
"זה קלה לרקוד סמבה לקחתי שיעורי ריקוד . אבל הקושי האמתי היה לעשות את הכל לפני 25 אנשים. הייתי צריך לשחרר לא לחשוש שאני אראה מגוחך. אבל ברור שאהבתי לעשות את זה".

יש בסרט סצנות אקשן במיוחד המרדף על הגגות.
"מעולם לא צילמתי כזו סצנה זה מזכיר את תור הזהב של הקולנוע עם סרטים של בלמונדו. אריק ואוליביה מחברים בקולנוע שלהם בין הקולנוע שהל היוצר לקולנוע פופולארי.

האם קל להיכנס לתוך השלישייה הזו?
"השלושה האלה הם מהאנשים הכי נעימים שפגשתי בעולם הקולנוע ובחיים. הרעיון של משפחה אכן מתקיים אצלם. כל שחקן על הסרט שלהם מרגיש בבית. הפחד היחיד שלי היה להתנסות בקומדיה. זה היה כמו ללכת לבית ספר בשבילי. אמרתי להם 'תשמעו אתם מבקשים ממני שאני אהיה כמו שאני בחיים, אני סומך עליכם אני מכון לצלול אבל תנחו אותי'. במהלך העבודה הבנתי איך הדברים עובדים והתחלתי ליהנות מזה. זה קשה. אני מושה שהיו רגעים קשים והכל בסופו של דבר מבוסס על אמון. לאחרונה ראיתי את אחת ההקרנות לציבור של הסרט , והייתי מופתע מהתגובות הפיזיות של הקהל.

אריק  טולדנו ואוליביה נקש 

ב-1995 הם ביימו את הסרט הקצר שלהם "היום והלילה" עם זינדין סואלים. סרטם הקצר הבא הביא לגילויים. הסרט הושפע מחוויותיהם כשהתפרנסו בתור סנטה קלאוס בכריסמס. השתתף בו צוות מובחר אבל לא מוכר עדיין בהם גד אלמלה, ג'מל דבוז ורושדי זם. הסרט זכה בפרס הקהל בפסטיבל פריז בשנת 1999. וזכה ב-12 פרסים שונים בפסטיבלים ברחבי העולם. כיוון ששניהם עבדו במחנות קיץ כמדריכים, יצרו ב-2001 את הסרט הקצר "הימים היפים". שהפך לסרט באורך מלא "הימים היפים שלנו" שהיה להיט בצרפת והוצג גם בהקרנות מסחריות בישראל. הסרט זכה בכמה פרסים ובכמה פרסי הקהל במספר פסטיבלים.
ב-2003 יצרו את הקומדיה "עדיף שנשאר חברים" עם ז'ראר דפרדייה, שזכה להצלחה בצרפת והוצג באותה שנה בפסטיבל הקולנוע הצרפתי בארץ.
הסרט הבא שיצרו "כל כך קרוב", עסק במשפחה בימינו. "מחוברים לחיים", סרטם הרביעי הפך לסרט המצליח ביותר בצרפת בשנת 2011. זכויות ההקרנה נמכרו לכל העולם, והיה לסרט השני הצרפתי המצליח בכל הזמנים בצרפת. את הסרט ראו למעלה מחמישים מליון צופים רק בבית הקולנוע בעולם.

עומר סי 

אחד הקומיקאים האהובים ביותר בצרפת, מוכר בצרפת מצמד הקומיקאים פרד ועומאר (יחד עם פרד טסטו). זה שיתוף הפעולה החמישי שלו עם אוליביה נקש ואריק טולדנו. על תפקידו ב" מחוברים לחיים" זכה עומאר סי בפרס הסזאר ופרס לומייר – המקבילה הצרפתית לגלובוס הזהב. פרס המשחק בפסטיבל טוקיו ביחד עם פרנסואה קלוזה, כוכב הזהב ופרס הוירטואוזו בפסטיבל הקולנוע של סנטה ברברה. מאז הופיע במספר רב של סרטים בהם "הסניורים", "מי רצח את פמלה רוז", "צל הימים" של מישל גונדרי, "אקס מן" ו"עולם היורה".

שרלוט גינסבורג

בתם של סרג' גינסבורג וג'יין בירקין, החלה את הקריירה שלה בגיל 13 בסרט מילים ומנגינה. מאז הופיעה בעשרות סרטים, ב- 93 שיחקה לראשונה באנגלית בסרט "גן בטון" שביים דודה אנדרו בירקין. מבין סרטיה: שלושה סרטים עם לארס פון-טרייר, נימפומנית, אנטי כרייטס, ומלנכוליה. "שלשוה לבבות" של בנואה ג'קו. "העץ" של ג'ולי ברטוצ'לי, "המסע אל החלום", "אני לא שם", "כלה בהשאלה", "מדעי החלום", "למינג", "עייפות גדולה", "ג'יין אייר" ועוד. הופיעה בשלושה סרטים שביים בן זוגה השחקן/במאי איבן אטאל. על תפקידה בסרט אנטי כרייסט זכתה בשלל פרסים, ביניהם: פרס המשחק בפסטיבל קאן, פרס וויליג' וויס, פרס סן ג'ורדי, פרס פסטיבל הקולנוע בברזיל, ופרס בודיל, כמו כן, זכתה פעמיים בסזאר – פעם לשחקנית מבטיחה ופעם לשחקנית משנה.

טאהר ראחים

בן 33 החל לשחק ב-2007 מאז כבש את מקומו כאחד השחקנים הבולטים בדור הצעיר בצרפת. מבין סרטיו "העבר", "נביא", "הנשר", "אהבה וחתכים", "the cut" , "גיברלטר" ועוד.על תפקדו בסרט נביא של ג'אק אודיאר היה לאחד השחקנים הבודדים שזכה בפרס הסזאר גם כשחקן מבטיח וגם כשחקן ראשי על אותו התפקיד.

 אופנה, פורים, תרבות, שרון בלוך, האדרה נשים, קרן פלס, רותם אבוהב, אמנות, פסטיבל שיר השירים, אלון ליבנה, קסטרו, בצלאל, מוזיאון רמת גן, המרכז האקדמי ויצו חיפה, פסטיבל "מובוסין" לקולנוע צרפתי, פסטיבל סרטים, קולקציית נשים, פסטיבל מוזיקה, RAY BAN, אופטיקנה, דורון אשכנזי, לייף סטייל, משקפיים, אופנת גברים, גלריה קונטמפוררי ביי, יהודים,  אנדריי מקרביץ', "יידיש ג'אז", פורצלן, אריאל שרון, ASOS, קולקציית גברים, מוזיאון העיר חיפה, סמבה, שרלוט גינסבורג, אריק טולדנו, אוליביה נקש,  קלוד פרנסואה, בדרכי שלי, עסק משפחתי, מיכאל הנגבי

 
Image of a share button

אין תגובות

השאר תגובה