סקס, רמי קאשי, שנות ה-80

0 פורסם על ידי - 10/01/2015 - תיאטרון

סקס, תרבות, סקס, SEX, רמי קאשי, שנות ה-80, פרויקט S, אתר תרבות, מגזין תרבות, תיאטרון, רמי קאשי

 

"לך על גדול"

אוהבים סקס? למה אתם לא מדברים על זה? השחקן רמי קאשי (פרדי פלאברה מהסידרה 'שנות ה-80') עושה סקס חסר בושה עם הקהל במחזה 'פרויקט S', והם ממש אוהבים את זה. אז למה אתם מתביישים מעצמכם. ראיון עם גבר שלא מתבייש מהמילה סקס

 

רמי קאשי. צילום: משה אהרון-6

רמי קאשי. צילום: משה אהרון, עיצוב בגדים: 'נובריש דוג' – מעוז דהאן

 

מאת אפי אליסי צילום משה אהרון

בימים האחרונים עלתה שכונת ג'סי כהן בחולון לכותרות, בפרשת הרצח של הנער בן ה-14 שנרצח ללא סיבה. התקשורת כהרגלה, ממשיכה להוציא שם רע לשכונות החלשות בארצנו, כל אימת שמתרחש שם פשע, ומכתימה את כל יושביהם. השחקן רמי קאשי, 31, שבימים אלה מככב ב"פרויקט s", מחזה פרינג' נוקב של 'אנסמבל כאן' (תרדו עד הסוף בהנאה ותקראו גם על ה'סקס' שלכם), גדל בשכונה זו וניצח את ה'שיטה', שנדמה כי לעולם לא תיעלם מארצנו.
לאחר שירותו הצבאי נסע רמי קאשי להגשים חלום ילדות ועבד כצלם תת ימי בריף הדולפינים באילת. שלוש שנים הספיקו לו לצד היונקים הימיים וחזר לתל אביב ללמוד משחק בסטודיו למשחק של 'יורם לוינשטיין'. "כשהייתי בן 15 עבדתי ב'בורגר קינג'. אני זוכר שהיו לנו סיכות של קוקה קולה שהיה כתוב עליהן 'לך על גדול'. אמא שלי, לפני שכיבסה את החולצה, הייתה מחזיקה את הסיכה ואומרת לי 'לך על גדול'. היא אומרת לי את זה עד היום". וקאשי הלך על זה.
ראיתם אותו בטלוויזיה כ'פרדי פלאברה', ילד קונדסון עם לב זהב וטונות של איומים ללא כיסוי, ב"שנות ה-80" של שלום אסייג, 'דנינו' שכיר החרב ב'בורר' וכ'איתי' – מעריץ של יובל המבולבל ומנהל צוות בידור – ב'ישראל', הסידרה של ישראל קטורזה. על המסך הגדול הפציע רמי קאשי כ'עוז', לוחם ביחידה מובחרת בסרט "עלטה", ב"דילרים" בתפקיד העבריין המלחיץ (יניב צ'אבנה) ובקרוב תוכלו לראות אותו ב"בורג", הפיצ'ר החדש של שירה גפן. בתיאטרון השתתף ב"משחקים בחצר האחורית", בתפקיד 'רביע', דמות הערבי שיוצא אל מול  הדיכוי ב"כלבים" של שלמה פלסנר וב"גן ריקי" בתיאטרון 'תמונע'. בימים הקרובים מתחיל רמי קאשי חזרות להצגה חדשה, ובמקביל עובד על פיתוח של שעשועון ריאליטי וכותב סטנדאפ. "האמת היא שזה לא פשוט, אבל יש לי שם ים של תשוקה".

אתה חי בשילוש הקדוש (קולנוע, טלוויזיה, תיאטרון) האהוב על כל שחקן. באיזה מגרש הכי נוח לך?
"זה כמו שתשאל אותי: את מי אתה הכי אוהב, את אמא או את אבא? ברור שאת אמא!!! סתם, תראה בכל אחד מהמדיות יש ייחודיות אחרת, וכל עוד יתנו לי לתת, אני אתן מכל הלב".

אתם לא מכירים אותו. הוא משוגע הוא

יש קו מחבר בין  הדמויות?
"כמובן. יש יותר ויש פחות. אני זה סך כל החוויות והכלים שצברתי עד כה. הרצון להביא את עצמך לכל דמות הוא צורך הכרחי להבנה ובניית דמות עגולה. כשאני ניגש לתפקיד, יש בי צורך להביא את עצמי לכל דמות. ההסכמה שאני והדמות נכנסים אחד לעולם של השנייה, היא שורש הקסם".

 

אהבה: ללכת לאופרה בשביל האשה שלך, גם אם אתה לא אוהב אופרה, וליהנות מזה בשבילה. הצלחה: עשייה. ועשייה היא הצלחה. הצלחה קיימת בטיפוס על ההר, ולא בפסגה. צודק זה סיסמה, אבל מי אמר שסיסמאות הן לא דרך חיים

 

התפקיד שהביא לך את ההכרה הוא 'פרדי' בשנות ה-80. מה אתה מביא מהחיים שלך ומילדותך אל התפקיד?
"העבודה על התפקיד היתה מדליקה. כשקיבלתי תשובה חיובית על האודישן של 'שנות ה-80', הדבר הראשון שעשיתי היה להתיישב, להיכנס ליוטיוב ולהתחיל לראות קטעים של שלום אסייג. רציתי לראות עם איזה דמויות הוא עובד בהופעה שלו, כמובן שהיה לי הרבה חומר לעבוד עליו, לשלום אסייג לא חסרים חיקויים של דמויות צבעוניות".

רמי קאשי. צילום: משה אהרון-2

"בוכה בשלב האודישנים של תוכניות הריאליטי". רמי קאשי. צילום: משה אהרון

 

כמו מה למשל?
"בהופעה של שלום אסייג 'אסייג לחכמה שתיקה', יש חיקוי של השואל ברחוב שלא נותן צ'אנס לענות: 'תגיד מה זה המקום הזה פה, הא? הא, מה זה המקום הזה, מה זה פה? מה יש פה? הא? מה זה פה, מה זה, הא? הא?" לקחתי את הביטוי והכנסתי אותו לפה של פרדי בסצנה בה הוא מבקש משלום אסייג שימכור לו את הפסנתר… 'שלום תמכור לי אותו באמא שלך…'. אל תשכח שאני גדלתי בג'סי כהן, כך שצבעוניות לא היתה חסרה. העבודה עם קובי חוויה הגאון (במאי 'שנות ה-80') הייתה מדהימה. קיבלתי ממנו חופש שלא מובן מאליו. את הג'סטה עם נשיכת הלשון לקחתי מחבר ילדות, את ההליכה מאוהד שרוף של לזרוס חולון. ואת הפלאברה מהילדות. פרדי פלאברה הוא קונדסון קטן ופלספן גדול, דמות בעלת לב גדול ותמימות של שכונה. מבחינתי זהו אושר גדול לשחק אותה. האהבה שאני מקבל ברחוב על הסדרה, היא עצומה ומרגשת. קיבלתי מתנה מדהימה".

חדר כושר לבכי

מה אתה מכין לנו בעונה החדשה של שנות ה-80?
"מלא הפתעות. פרדי הולך להתהפך עליכם כמו שרק הוא יודע. באמא שלי! אתם לא מכירים אותו. הוא משוגע הוא".

רמי קאשי מעיד על עצמו כעל אדם רגיש הבוכה בשלב האודישנים של תוכניות הריאליטי. "מאוד מרגש אותי לראות את האנשים שמנסים להגשים חלום. זה מרגיש כמו חדר כושר לבכי". וכרומנטיקן חסר תקנה. "אני יכול לנסוע אחרי יציאה עם האישה שלי בארבע בבוקר למצפה רמון רק כדי לראות שקיעה. מה לעשות? מת על זה".
ב'פרויקט s' שכתב עידו בורנשטיין, ("פלורנטין") וביים שלמה פלסנר, משחק רמי קאשי את 'עטרה שחורה', גבר בן  30 שבתפקיד נשותיו כיכבו תמיד נשים אשכנזיות, רגועות וסולידיות. כשהגיעה לחייו סיגי, מזרחית וערמומית כמוהו, התאהב. 'עטרה' גדל בבית שהיה בו אב אלים שממנו ניסה לברוח כל חייו. בזוגיות החדשה מופיעה האלימות כסוג של פנטזיית חדר מיטות וכשסיגי מאפשרת לאלימות לגלוש אל מחוץ למיטה, הוא לא נותן לעבר ממנו ברח לשוב ולהשתלט על חייו: "אני נדפק מהרוע הזה. הבחורה הזאת תגרום לי לתת לה פצצה לפנים, ואם אני אתן לה פצצה היא לא תוכל לקום, ומספיק שהיא תלך למשטרה אני גמור, אני בכלא, כמו אבא. אני לא הוא". זהו רגע מכונן של הדמות שהופכת את דמות הקורבן לדמות מנצחת.

 

מונולוג (מתוך פרויקט S): להסניף, להסניף אותה, סקס איתה, חם, מריח (פונה למישהו בקהל) ואני בן אדם מריח. מרים ידיים, תופס אותם. הם יותר גדולים מהכף יד שלי, בערך בגודל של הראש שלי. ציצי גדול. מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב ציצי גדול, הסקס הראשון שלי היה עם ציצי גדול, אני בן 15, ילד עם שפם של בר מצווה. היא בת 19, אישה. יצאתי ממנה, רצתי בטירוף הביתה, מתחת לבניין אני חורט עם איזמל ופטיש את התאריך. פתאום, אבא תופס אותי, מריח את הריח שלה, (פונה למישהו בקהל) גם הוא בן אדם מריח, מחייך ואז ברגע אחד נכנס לקריזה מזה שאני חורט שאני הורס את הבניין. ונותן לי סטירה. (שואל בקהל) ציצי גדול. תן לי כל היום למצוץ לסיגי את הפטמות , להרדם כמו תינוק ען פטמה בפה, איך קוראים למסביב לפטמה? יש לזה שם יפה כזה שם של כתר.. (ניזכר) עטרה. אני נידפק מעטרות, ועטרות שחורת. אני רואה עטרה שחורה, אני משפריץ, אני מרביץ, אני ניטרף, אני לא הוא.

 

זיין בטוח בעצמו מול המזרחי הדפוק, הקורבן.
"לגבי הקורבן אני לא מסכים איתך. אני אסביר את עצמי. ילד שגדל בשכונה עם סטיגמה ומצב סוציו-אקונומי נמוך בחר בזה? לא, הוא קורבן בעל כורחו, זה לא שהוא הוציא תואר בקורבנות. ילד שעושים עליו חרם כיתתי? הוא מסתובב כל היום בהפסקה עם חולצה שכתוב עליה  "תחרימו אותי"? זה נכפה עליו, אותו דבר לגבי הדמות שלי. אני משחק. המכנה המשותף בין דוגמת הילד לבין הדמות שלי, הוא ששניהם יכולים לבחור האם לצאת קורבן, או לנצח את זה".

 

רמי קאשי. צילום: גדי דגון-2

ניצח את השיטה. רמי קאשי כ'עטרה שחורה' בפרויקט s. צילום: גדי דגון

 

לא שופט את הדמויות שאני מגלם

המחזה הוא סוג של מראה. ראיתי שם את החברה הישראלית והמחלות שלה. בעיקר ראיתי בך את המזרחי. הקורבן הנצחי של החברה הישראלית. זה משהו שדיבר אליך כאדם פרטי? חווית גזענות על רקע עדתי?
"זה נכון שהמחזה מציג מראה למחלות של החברה הישראלית, ואני אכן משחק שם את המזרחי, אבל לא את הקורבן. כמובן שחוויתי גזענות בילדות, אבל למדתי למצוא את הדרכים להתמודד ולגדול מזה. אני מאמין שבכל אחד מאיתנו מסתתר גזען קטן, ובמציאות חוויתי לא מעט גזענות על רקע עדתי. אגלה לך שיש גם אשכנזים שחווים גזענות על רקע עדתי. לצערי זה קיים, זה מרחף מעלינו וימשיך להכות".

אילו שינויים עשה "עטרה שחורה" ברמי קאשי?
"בכל דמות שגילמתי גיליתי עוד משהו על עצמי, לפעמים דברים שידעתי וקיבלתי עליהם חיזוק ולפעמים דברים עמוקים יותר. אני אף פעם לא שופט את הדמויות שאני מגלם, זה עוזר לי להתחבר אל הדמות ולמצוא מכנה משותף. בסופו של דבר כולנו יצורים מיניים וכל דמות מגלה לך משהו על עצמך. פרויקט s העצים בי את הגבריות".

 

לגבי הקורבן אני לא מסכים איתך. אני אסביר את עצמי. ילד שגדל בשכונה עם סטיגמה ומצב סוציו-אקונומי נמוך בחר בזה? לא, הוא קורבן בעל כורחו, זה לא שהוא הוציא תואר בקורבנות. ילד שעושים עליו חרם כיתתי? הוא מסתובב כל היום בהפסקה עם חולצה שכתוב עליה  "תחרימו אותי"? זה נכפה עליו, אותו דבר לגבי הדמות שלי. אני משחק. המכנה המשותף בין דוגמת הילד לבין הדמות שלי, הוא ששניהם יכולים לבחור האם לצאת קורבן, או לנצח את זה

 

מה הביא אותך להיכנס ל'פרויקט s'. לתסריט שכולו סקס?
"אני בן אדם מאוד ייצרי ומיני, ומאוד סיקרן ואיתגר אותי לעבוד עם חומר כזה. אני זוכר ששלמה פלסנר סיפר לנו שההצגה הבאה תהיה על סקס ומאוד התלהבתי.היינו בדיוק בחזרות על 'גן ריקי', ולא תיארתי לעצמי באמת איך זה יהיה. אחרי כמה חודשים קיבלתי טלפון, שהזמין אותנו לקריאה ראשונה. אני חייב להגיד שלא יצא לי לקרוא חומר מהסוג הזה. כל כך חושפני, אמיתי וישיר, יצאתי משם ממש נרגש. חזרתי הביתה והתחלתי פשוט לבכות, זה נגע בי, חזק. העבודה עם שלמה היתה מדהימה ואני לומד ממנו המון, בכלל התחושה ב'אנסבל כאן' היא של בית, שזה לא מובן מאליו".

 

רמי קאשי. צילום: משה אהרון-9

"כשהיא תבוא, היא תדפוק לי בלב". רמי קאשי. צילום: משה אהרון

 

וזה חשוב בעיניך?
"המיטה היא מיקרוקוסמוס של הכל. כל האמת יוצאת שם. "פרויקט S" שם את המיטה במרכז, את מה שקורה בין שני אנשים במיטה, ודרך זה מדבר על הכל. אני באמת חושב שאם אנשים היו עושים סקס ויודעים לאהוב עם הגוף, ובמקביל עם הנשמה והלב, המקום הזה שאנחנו חיים בו היה נעשה מקום יותר טוב".

יש זוגיות?
"סיימתי זוגיות ארוכה לפני שנה, ומאז הכל פורח. אין בי לחץ של זוגיות, אף פעם לא היה. כשהיא תבוא, היא תדפוק לי בלב".

ואיך הן מגיבות אל "עטרה שחורה"?
"אתה צריך לשאול אותן".

רמי קאשי זה…

אושר.
"ללכת ברגל בעיר ופשוט ללכת לאיבוד. אה, וסיני".

עצבים.
"ארבע שנים לא הייתי בסיני. מה אני אעשה, אין לזה תחליף".

דבר אחד טוב.
"היום שבו אחותי, ויקי, נולדה. היא חיילת בכיפת ברזל והחברה הכי טובה שלי בגלגול הזה".

לא דיברנו עוד על אהבה.
"לאהוב בשטותניקיות ובגבריות באותה המידה. איך 'כריס רוק' אומר בהופעה שלו: 'אם מעולם לא החזקת רעל עכברים והסתכלת עליו במשך 45 דקות, כנראה שלא היית מאוהב'. אהבה בעיני היא היכולת ללכת לאופרה בשביל האישה שלך, גם אם אתה לא אוהב אופרה, וליהנות מזה באמת, בשבילה. במילה אחת – נתינה".

 

רמי קאשי. צילום: משה אהרון-8

"חומר ורוח הופכים להיות אחד. סקס" רמי קאשי. צילום: משה אהרון

 

הצלחה.
"לא פעם עשיתי תפקיד ומישהו ניגש אלי ואמר 'הפתעת אותי', שדרך אגב זאת אחת המחמאות. תחשוב רגע על ליצן נווד עם מקל, שבסופו שק של הפתעות צבעוניות, שצועד לו בעקביות ממופע למופע. זה שהקהל לא יודע מה יש לו בשק, לא אומר שהוא לא יפתיע, וזה שהוא יודע מה יש לו בשק, לא מונע ממנו ליהנות מהדרך. הוא צריך רק דבר אחד – סבלנות, שזה החבר הכי טוב של שחקן. אני רואה הרבה אמנים בארץ ובעולם שמצליחים להפתיע כל פעם מחדש וזה מעורר השראה. הצלחה היא עשייה, ועשייה היא הצלחה. הצלחה קיימת בטיפוס על ההר, ולא בפסגה. צודק זה סיסמה, אבל מי אמר שסיסמאות הן לא דרך חיים?".

כישלון.
"זריקת אדרנלין וכוח רצון לניסיון הבא".

סקס.
"מקום שבו חומר ורוח הופכים להיות אחד. להיות בהוויה מוחלטת. סקס זה דבר מאוד רוחני, וסקס שבא מאהבה, אתה ואלוהים אחד. אסתי זקהיים המדהימה אומרת בהצגה שלנו, בהקשר לסקס: "זה חיים בשבילי".

חלומות.
"לשחק בכל השפות. מה, אמרת חלום".

 

רמי קאשי. צילום: משה אהרון-12

רמי קאשי. צילום: משה אהרון, עיצוב שיער: בועז עוזרי, נעליים: קסטרו מן

 

הבושה מתה על הבמה


כולנו עושים סקס. שם בחדר בו מתממשות הפנטזיות, אנחנו מדברים על הכל. אך מה קורה כשאנו יוצאים משם אל הסלון? אל החיים שמעל הסדינים? 'פרויקט S' בודק מה מותר לומר מה אסור, מהו סקס ומהי מיניות. האם המילים 'זין' ו'כוס' הן פורנו. או אהבה.

בחלל האינטימי של התיאטרון זרקו לאוויר חברי 'אנסמבל כאן', מונולוגים עם אמירות אישיות בעלות משמעויות חברתיות נוקבות. ללא פילטרים. בלי לכבס מילים. הכל מותר, חופשי, אין בושה. המונולוגים ("אתם רוצים סקס"? "ברלין זה סקס", "אני כל הזמן רטובה, גם ברגע זה", "פעם היית זין, היום אתה בולבול", "בושה"? שואלת אסתי זקהיים, על מה? גאווה. אני חיה") שהפכו מאוחר יותר לדיאלוגים קבוצתיים, נולדו מראיונות שערכו היוצרים (כתיבה: עידו בורנשטיין, בימוי: שלמה פלסנר) לגברים ונשים בני 20-60. וידויים כמוסים הקשורים בסקס: אורגזמה, פנטזיות, בושה, התבגרות מינית, גוף.
זה אחר זה עלו שחקני האנסמבל המופלא שלפרקים הצחיקו ולרגעים בעטו לנו בבטן. שיחקו בנו ובעצמם, פשטו ולבשו דמויות וזהויות בכישרון ובוירטואוזיות. התפאורה העירומה הדגישה את הזיקוק הנפלא של המילה שחקן. שלא באמת צריך סביבו אלמנטים ויזואליים כדי להביא לצופה בצורה הכי נכונה ומדוייקת את כל מה שלימדו אותו החיים ובתי הספר למשחק. המונולוגים והדיאלוגים המרתקים, יכולת המשחק המרשימה של חברי האנסמבל, עבודת הבימוי המדוייקת, והעירום הנפשי, היה בהם נפח עצום ומרתק שהפך את המילה סקס למה שהיא באמת: מוצר צריכה בסיסי, ממש כמו המשקפיים של 'הלפרין'.
הפרויקט מגדיר מחדש את מגבלות חופש הדיבור שגזרנו על עצמנו בכל הקשור לאינטימיות שלנו ולפרשנות של המילה סקס בחיינו.
היוצרים השכילו להביא לקהל 'מוצר מלוכלך' במובן הטוב של המילה, שהציב מולנו מראה מוכתמת, בה יכולנו לאהוב את מה שראינו. את מה שלא אהבנו, רק נוזל הברקה חברתי יתקן, לא בטוח שיימצא כזה במדינתנו.
ישבו מאחורי שתי נשים קשישות, מדי פעם סובבתי את ראשי לראות אם הן עדיין שם. כשהאורות דלקו, מצאתי אותן ואת יתר הצופים יושבים במקומותיהם, יותר נכון עומדים ומוחאים כף ועל פניהם מבט מחויך. איש לא עזב את האולם במהלך ההצגה. האנסמבל עשה סקס עם הקהל, והסקרנות – היא הרגה את הבושה.

השורה התחתונה: תאהבו את עצמכם ואל תתביישו לדבר על מה שאתם אוהבים. אם בכל זאת אתם מתקשים לפתוח את הפה, לכו לראות את המחזה. תשמעו שם את כל מה שהייתם רוצים לומר.


מאת: אפי אליסי

פרויקט s. 'אנסאמבל כאן'. צילום: גדי דגון-1

פרויקט s. 'אנסמבל כאן'. צילום: גדי דגון

יוצרי המחזה: "הוידויים האישיים איפשרו לנו לצאת מהסטריאוטיפ ולמתוח את טווח הנורמליות של המיניות. בסקס אנחנו שמים גבול ברור בין הנורמלי ושאינו כזה. כל מה שפורץ החוצה, הוא בגדר סטייה. מדד הבושה מייצר את הקו הברור בין המותר לאסור. הבושה היא שעוצרת אותנו ואומרת: "היי, מה שאתה אוהב, זה לא לגיטימי. אנחנו יכולים לדעת מה נחשב לא נורמטיבי לפי רמת הבושה שהוא מייצר".

פרויקט S. 'אנסמבל כאן'

משתתפים:  רמי קאשי ("עטרה שחורה"), אסתי זקהיים ("גאווה", "ברצלונה"), חי מאור ("מתלבשת"), טליה מנשה ("טפלון", "בוב הבנאי") , נדב ניר ("מחנה ריכוז"), אודליה סגל ("היא והוא").
כתיבה: עידו בורנשטיין בימוי: שלמה פלסנר

ההצגות הבאות:
גבירול – מתחם לתרבות ואמנות, רח' אבן גבירול 106, תל אביב
11.2  יום רביעי  20:30, 18.2  יום רביעי  20:30, 28.2  מוצ״ש  20:3

'אנסמבל כאן' 

'אנסמבל כאן', נוסד על ידי הבמאי שלמה פלסנר והמחזאי עידו בורנשטיין בשנת 2009 יחד עם קבוצת שחקנים ויוצרים. ההפקה הראשונה של הקבוצה, כלבים, נוצרה מתוך עבודת סדנה עם שחקנים ערבים ויהודים ועסקה בגבריות ישראלית במשבר. כן היא מונודרמה הקוראת לפעולה חברתית וממוקמת בתוך בר. שתי ההצגות הוזמנו להופיע בפסטיבל הפרינג’ של ניו יורק בקיץ 2012.  זריחה, קומדיה רומנטית אפלה, הוזמנה בקיץ האחרון לקריאה מבוימת עם קבוצת New York  Theater Workshop. גן ריקי מאת דויד גרוסמן איפשרה לרוב שחקני הקבוצה להופיע יחד כאנסמבל על במה אחת. ההצגה רצה בימים אלה  בתיאטרון תמונע.

 

 

 

סקס,  שנות ה-80, הבורר, רמי קאשי, ישראל, פלורנטין, ג'סי כהן, פרדי פלאברה, עלטה, דילרים, בורג, שירה גפן, משחקים בחצר האחורית, כלבים, גן ריקי, תיאטרון תמונע, סקס, תרבות, בורג, אתר תרבות, מגזין תרבות, תיאטרון, רמי קאשי, אסתי זקהיים, פרויקט s, אנסמבל כאן, תמונע, דויד גרוסמן, חי מאור, מתלבשת, טליה מנשה, טפלון, בוב הבנאי, נדב ניר, מחנה ריכוז, אודליה סגל, היא והוא, עידו בורנשטיין, שלמה פלסנר, אנסמבל כאן, בלוג תרבות, תיאטרון, רמי קאשי, אסתי זקהיים, פרויקט s, אנסמבל כאן, תמונע, דויד גרוסמן, סקס, סקס, תרבות, סקס, SEX, רמי קאשי, שנות ה-80, פרויקט S, אתר תרבות, מגזין תרבות, תיאטרון, רמי קאשי

 

 

 

 

 

 

Image of a share button

אין תגובות

השאר תגובה