רונית אלקבץ. רובינא החדשה

0 פורסם על ידי - 04/09/2014 - קולנוע, תרבות
www.efifo.co.il

אשה אחת בעולם שחור. רונית אלקבץ עם ששון גבאי ומנשה נוי ב"גט". צילום: עמית ברלוביץ

 

'Gett' by Ronit Elkabetz nominated for Golden Globe

'Gett': The Trial of Viviane Amsalem" to contend for Hollywood entertainment award in category of best foreign film. 'Gett': The Trial of Vivian Amsalem, directed by Ronit Elkabetz and her brother Shlomi Elkabetz.

 

גט. המשחק המצויין של השחקנים, הבימוי המדוייק, התפאורה גאונית. המינימליזם בה, הוא סוג של פריצת דרך בתולדות הקולנוע הישראלי, ורונית אלקבץ, שמותר לה כבר עתה שתתהדר בתואר "חנה רובינא של הקולנוע הישראלי

 

מאת: אפי אליסי

גבר, אשה, שלושה דיינים. ארבעה כיסאות, שני שולחנות וחמש שנים של יסוריי נפש שהגיעו אחרי 30 שנות כלא נפשי. את כל זה ארזו האחים רונית ושלומי אלקבץ ביצירת מופת בת 115 דקות.
"גט" הוא השלישי בטרילוגיה של האחים אלקבץ. קדמו לו "ולקחת לך אישה" (2005), ו"שבעה" (2008). אם ב"שבעה" הרגשתי מכושף, ב"גט" אלקבץ משכה אותי אליה בעוצמה וגרמה לי להיות גאה ביהדותי ובו בזמן לתעב אותה. לאהוב את הישראליות ולהיות חרד לקיומה. זהו כתב התביעה החמור ביותר שהוגש נגד הרבנות בישראל. הקירות החשופים בחדר הלבן והעלוב בו התקיימו הדיונים במאבקה של ויויאן אמסלם (רונית אלקבץ) על חירותה ונשיותה, זעקו כתב אישום חריף נגד הדמוקרטיה שלנו הנוטה בעיקר לכיוון המין הגברי.
את רונית אלקבץ המצויינת הקיף קאדר שחקנים (ששון גבאי, מנשה נוי, אלי גורנשטיין, רמי דנון, רוברטו פולק, זאב רווח, אלברט אילוז, אוולין הגואל, רובי פורת שובל, שמיל בן ארי, אברהם סלקטר, דליה בגר, גבי עמרני) מפואר ואיכותי. הדמויות שבאו והלכו, הותירו בדקות המעטות בהן הופיעו על המסך, תו איכות משובח שבא אחרי שנים של עשייה מקצועית מוכחת.

 

www.efifo.co.il

חנה רובינא של הקולנוע הישראלי. רונית אלקבץ. צילום: עמית ברלוביץ

 

אלישע אמסלם (סימון אבקריין) סרבן הגט של ויויאן אשתו, סמל השובינזם הגברי ממנו נוצר האדם שחי את המילה כבוד. הוא כל מה שכולם אומרים שהם לא, אבל הם כן. במשך שנים הוא מענה את אשתו ומסרב לתת לה גט. הדיינים, שבראשם רב אשכנזי, מספרים את הסיפור העצוב של החברה הישראלית. גזענות, התנשאות ואטימות. האשה היא כלי שקוף מול הדמגוגיה של הרבנים ושל בתי הדין בישראל. שתיקתם של הגיבורים הראשיים, אלקבץ ואברקיין, מאפילה על קולם הרועם של דובריהם, ששון גבאי, האח של אלישע, באחד התפקידים היותר טובים שהביא לקולנוע, משמש כסניגור מטעמו, ומנשה נוי שממשיך להעלות את רף האכיות של עצמו, בתפקיד עורך דינה של ויויאן. שניהם מביאים שיאים חדשים לתפקידי המשנה. האחים אלקבץ משחקים בויטרואזיות במונח "מור איז לס" ולהיפך. את פרקי האתנחתות הקומיות מנפקות האחיות של ויויאן (אוולין הגואל ורובי שובל פורת שיודעות טוב מאחרים להוציא מתוכן את המרוקאית המצחיקה בלי ליפול בח שהתפקיד מציב עבורן) שהוזמנו להעיד לטובתה. את האימה אין צריך להציג, היא זועקת לאורך הסרט מבעד למשקפי הדיינים.

 

www.efifo.co.il

מור אנד לס. סימון אבקריין וששון גבאי המצויינם. צילום: עמית ברלוביץ

מנשה נוי אומר בסרט: "אין בית דין בעולם שיכול לחייב אישה זו לחיות עם גבר זה". בבתי הדין בישראל יושבים דיינים שמשתמשים בכוח ובמרות ולעשות באשה כרצונם ולבטל את זכות חירותן. בישראל של 2014, 66 שנים מאז נוסדה, החירות עדיין אינה מנת חלקם של רבים מאזרחי המדינה. היינו מאוד רוצים להיות במה שאנחנו כל כך מתגאים. אנו רחוקים שנות אור משם.
שנים רבות חיכיתי ל-115 הדקות הללו. מהסרטים היותר טובים ועוצמתיים שנוצרו בישראל. המשחק המצויין של השחקנים, הבימוי המדוייק, התפאורה גאונית. המינימליזם בה, הוא סוג של פריצת דרך בתולדות הקולנוע הישראלי, ורונית אלקבץ, שמותר לה כבר עתה שתתהדר בתואר "חנה רובינא של הקולנוע הישראלי".

 

 

Gett by Ronit Elkabetz 

Image of a share button

אין תגובות

השאר תגובה