תעשיית אופנה: הכירו את מיטל אזולאי, צלמת המערכת של Efifo

|
מיטל אזולאי, צילום: מיטל אזולאי

Efifo – מגזין אופנה ישראלי

 Efifo חרט על דגלו לטפח ולקדם צלמות אופנה. מתוקף זאת היה לנו ברור שאת מלאכת צילום המערכת תעשה צלמת אופנה. מיטל אזולאי: ״אני אוהבת להתבונן באנשים, לעקוב אחריהם, לתפוס את הרגע הנכון והמרגש במצלמה שלי״

 

בצילום: מיטל אזולאי, צלמת אופנה - 2
״אני מאוד מחוברת ללב ולאינטואיציה שלי״. מיטל אזולאי

 

מאת: אפי אליסי, עורך אחראי – Efifo

מונלוג

״אני מיטל אזולאי בת 33 מרעננה. נחשפתי לעולם הצילום ביולי 2016. בשנה וחצי האחרונות למדתי ב׳סטודיו גברא׳ – בית הספר לצילום 3 קורסים: יסודות הצילום, צילום מקצועי, וסטודיו. כשהתחלתי בלימודים לא חשבתי שאמשיך וזה יהיה המקצוע שלי. חשבתי שאלמד לצלם ברמה הבסיסית לכיף וזהו. אבל זה שאב אותי פנימה. תוך כדי הלימודים (ינואר 2017) כבר פתחתי עוסק פטור והתחלתי לצלם עבור לקוחות שלי, פרטיים ועסקיים. התנסיתי בכל תחום שהיה לעולם הצילום להציע לי: צילומי רחוב, טבע, אירועים עסקיים, ילדים, אירועים משפחתיים, הריון, ניו בורן, מסיבות במועדונים ועוד״.

 

הפקת סילבסטר 2018. צילום, סטיילינג וארט: מיטל אזולאי - 1
מתוך הפקת אופנה לסילבסטר 2017. צילום: מיטל אזולאי

 

״לאחרונה, במהלך קורס צילומי אופנה ופרסום עם איתן טל, (צלם אופנה ומרצה ב׳סטודיו גברא׳), התחלתי להבין שהדבר שאני הכי אוהבת לעשות הוא להפיק. לחבר חלקים כמו פאזל ולהרכיב אותם לתמונה שלמה. החל משלב הרעיון והקונפסט, בחירת לוקיישן וחיבור הצוות המקצועי (איפור, שיער, סטיילינג, דוגמנים). אני אוהבת לעבוד עם אנשים. בנוסף, אני מאוד אוהבת אופנה ברמה הויזואלית והאמנותית. כמו לפסל בבד. ברמה האישית, העובדה שאני אוהבת להסתכל על העולם, על החיים, בזום אאוט מלמעלה, ומהצד (כאילו אני לא חלק מהעולם, לא שותפה במשחק, כן?) מאפשר לי זווית ראייה סובייקטיבית, שונה ומעניינת. לפעמים היא כואבת וביקורתית, לעתים היא צינית ומצחיקה. עוד מימד לתיק העבודות שלי. נכון להיום הגעתי למקום שאני מתפרנסת ממה שאני אוהבת. וזו בעיניי ההצלחה הכי גדולה. הגשמה עצמית. אני עדין בתחילת דרכי, מאחלת לעצמי להמשיך ללמוד, להתפתח ולצלם״.

 

בצילום: ״סיוט״. צילום: מיטל אזולאי
״סיוט״. צילום: מיטל אזולאי

 

הג׳וק הזה של הצילום.
״לפני שנתיים וחצי עשיתי שינוי בחיים שלי. עבדתי אז בחברת Ecommerce, בתפקיד מנהלת תיקים עסקיים במחלקת כספים (התואר שלי הוא בכלכלה וניהול). ומכל מיני סיבות אישיות ובריאותיות עזבתי את מקום העבודה ונשארתי בבית לתקופה ארוכה. ללא עבודה, עם קצבת נכות בלבד. יום אחד דימיינתי בראש תמונה  של  תינוק מחופש לדבורה, מונח על כוורת. חשבתי לי זה יכול להיות מדהים אם הייתי יכולה  ליצור  עולם קסום סביב התינוק ולצלם את זה. משם עלו לי עוד כל מיני רעיונות לסטים מתוקים לתינוקות. כדי להגשים זאת, ידעתי שעלי קודם כל ללמוד צילום. עולם הצילום היה זר לי. מעולם לא צילמתי לפני כן ולא ידעתי בכלל אם יש לי את היכולת. ידעתי שאני יודעת לדמיין ולחלום. ידעתי שיש לי רצון. כבר באותו היום ביררתי על בתי ספר טובים לצילום וכך הגעתי ל׳סטודיו גברא׳.

 

בצילום: מתוך פרויקט ״היתושה״. צילום: מיטל אזולאי
מתוך פרויקט ״היתושה״. צילום: מיטל אזולאי

 

המצלמה הראשונה.
״ביולי 2016. כשנרשמתי לקורס יסודות הצילום ב׳סטודיו גברא׳. ביקשנו מאיתנו להביא לשיעור הראשון, תמונה שמייצגת אותנו. לא רק שלא היתה לי אף תמונה להגיש, לא היתה לי אפילו מצלמה. לוויתי מאחי את המצלמה שלו. לא היה לי מושג איך מצלמים ברמה הטכנית. היה לי רעיון וידעתי מה אני רוצה לצלם. החלטתי  ליצור תמונה מבויימת. נסעתי לחוף הים, חיפשתי מדוזה מתה על החול עם מראה צורני של שקית ניילון, טפטפתי עליה צבעי מאכל שמייצגים את נזקי הסביבה על בעלי החיים, צילמתי כאות מחאה נגד אותם אנשים שמזהמים את הטבע בשקיות ניילון, פלסטיק, זבל, פחיות צבע, קונפטי ועוד. כמו בטראש דה דרס. זו בעצם התמונה הראשונה שצילמתי״.

 

בצילום: ״מדוזה״. הצילום הראשון. צילום: מיטל אזולאי
״מדוזה״. הצילום הראשון. צילום: מיטל אזולאי

 

הרצון והרעיון.
״כאשר יש לי רעיון בראש ואני מאמינה בלב שלם שהוא ראוי לצילום ולחשיפה. זה יכול להיות פרויקט משפחתי מעניין, או רעיון מגניב, מקורי ויצירתי. תמיד זה קשור לאנשים, לסיפורים או לעצמי. זה מגיע מהראש. אנ קודם כל חושבת על רעיון/קונספט/מסר ואז מתכננת את הצילום. להבדיל מצילום תיעודי או בצילום באירועים משפחתיים, שם אני מצלמת על פי תחושות הבטן והלב. אני אוהבת להתבונן באנשים, לעקוב אחריהם, לתפוס את הרגע הנכון והמרגש במצלמה שלי״.

 

ממי את שואבת כוח והשראה?
״אני חושבת שבעיקר מההורים שלי. יש בהם המון יושר, תבונה, לב טוב וחוזק. בנוסף, כל אדם שפגשתי בחיים שלי נתן לי מתנה ולימד אותי שיעור. לטוב ולרע. אני שואבת המון השראה וידע בהתבוננות על אנשים״.

 

בצילום: ״אבא״. פורטרט. צילום: מיטל אזולאי
״אבא״. פורטרט. צילום: מיטל אזולאי

 

תגדירי אמנות.
״אמנות בעיניי היא שילוב של אינטיליגנציה ועומק. לא מספיק רק לדעת לצייר או לצלם. זה בא מבפנים. היכולת לעצור, להתבונן, להבין דברים על עצמך או על החיים. היכולת היצירתית ליישם זאת כמוב. להביע רגשות, תובנות, מחשבות, כאב, לידי יצירה מוחשית כמו ציור, צילום, סיפור ומוסיקה״.

 

כמו מי את רוצה להיות?
״יש הרבה צלמים מדהימים בעיניי שאני שואבת  מהם השראה. אם זה התאורה, הקונספט, הארט, הסטיילינג. הייתי רוצה להגיע למעמד שלהם ולצלם עבור מגזינים נחשבים בארץ ובחו"ל. להציג עבודות שלי בכל מיני תערוכות. אין מישהו ספציפי. לא הייתי רוצה להיות במקום אף אחד, אלא רק להיות עצמי. וטובה יותר״.

 

בצילום: ״יחד ולבד״. צילום: מיטל אזולאי
״יחד ולבד״. צילום: מיטל אזולאי

 

לאן את הולכת.
״אני חושבת שכל החיים מלמדים אותנו להיות מאוד שמרנים. בתוך קופסה, במסגרות, עם חוקים. חלק מ׳עדר׳. זה ה׳מפתח׳ לאנושות טובה ותקינה. עמוק בתוכי תמיד הרגשתי שאני בן אדם שהולך נגד העדר. לא בכוונה או מתוך בעיטה, אלא כי אני בן אדם מאוד סקרן ששואל שאלות, לא מקבל את המציאות וה׳עדר׳ כפי שהוא. אני מגדירה את עצמי בן אדם שונה. זה בא לידי ביטוי בצורת המחשבה שלי,  בעומקים שיש בי,  ובהתבוננות שלי. אף פעם לא עניין אותי מה כולם עושים ולא התנהלתי בגלל שכולם עושים״.

 

יד מכוונת?
״יש הרבה אנשים שעזרו לי לאורך הדרך ולימדו אותי המון. מרצים, צלמים, מלווים. בסופו של דבר אני מאוד מחוברת ללב ולאינטואיציה שלי. היא זו שקובעת את העשייה שלי״.

 

בצילום: ״ייאוש״. צילום: מיטל אזולאי
״ייאוש״. צילום: מיטל אזולאי

 

ילדה, אישה, צלמת.
״הייתי ילדה שקטה, עדינה, ביישנית, חולמנית. "ילדה טובה". אהבתי לצייר ולכתוב. היו לי את החברות הטובות שלי שאהבנו לצחוק המון יחד. לא היה לי עבר לי בראש מחשבות של מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. כן ידעתי שיש בי צד אמנותי, אבל תמיד השארתי אותו כתחביב למגירה בלבד. לא היו לי אלילי ילדות. לא תליתי פוסטרים על הקירות של כוכבים, לא כמו אותם הילדות שצורחות בהופעות. תמיד חשבתי שכל ה-"אלילים" הללו הם אנשים רגילים כמוני שפשוט היו מאוד טובים במקצוע שהם בחרו לעשות. כל תקופת הצבא היתה עבורי חוויה מדהימה שתרמה לי המון. התנדבתי לשירות צבאי בצנחנים, בסיס סגור. למדתי המון על נתינה, עזרה, חברות אמת, עבודה ומשמעת. החלום שלי לפתוח סטודיו משל עצמי שאוכל כל היום לצלם את מי, את מה ומתי שאני רוצה. כל שטות וכל שיגעון  שקופץ לי לראש. פשוט להגשים את עצמי ברמה היצירתית״.

 

בצילום: מיטל אזולאי, צלמת אופנה
״אף פעם לא עניין אותי מה כולם עושים״. מיטל אזולאי

 

השאלון / מיטל אזולאיצלמת אופנה

מתרגשת.
״כשאני זוכה לראות תמונה שצילמתי בדיוק כפי שדימיינתי אותה״.

מאושרת.
״זוגיות עם בן אדם שאני אוהבת. בילוי עם אנשים/חברים קרובים. כשאנשים צוחקים מהשטויות שלי, שאנשים אוהבים את התמונות שצילמתי אותם. כשאנשים צוחקים מהשטויות שלי״.

מתלבשת.
"הכי פשוט שיש. ג'ינס, טי שירט ונעלי ספורט. אני אוהבת שנוח לי".

 

בצילום: ״הקונפליקט״. לומר לא או לרצות את הסביבה. צילום: מיטל אזולאי
״הקונפליקט״. לומר לא או לרצות את הסביבה. צילום: מיטל אזולאי

 

חברים.
״יש לי ארבע חברות הכי טובות. הן חברות אמת ותמיד היו שם לצידי. בתקופות הטובות וגם בפחות טובות״.

הצלחה.
״להיות גאה בעבודות שלך. סיפוק מכך שהרעיון הופך למציאות. לקטוף את הפירות שעמלתי מאוד קשה עבורם״.

כסף.
״האמת? חסר משמעות אמיתית וערכית. כסף הוא אמצעי כדי להשיג את מה שאתה זקוק לו מבחינת צרכים, קורת גג, אוכל, בגדים ותו לא. הוא חשוב כדי להתקיים ולרמת חיים טובה. הוא לא יכול לקנות לך את מה שאנחנו באמת רוצים. אהבה, שמחה ובריאות. אנשים מסתפקים בחומריות כתחליף. זו אשלייה״.

 

בצילום: ״נערה עם עגיל פנינה״. צילום: מיטל אולאי
״נערה עם עגיל פנינה״. צילום: מיטל אזולאי

 

אמונה.
״אני מאוד מאמינה בעצמי. כשאני מרגישה בנוח עם אנשים הביטחון העצמי שלי עולה״.

רע ומפחיד.
״ריבים, ויכוחים מיותרים ועצבים. לפעמים אני מפחדת לומר לאנשים את מה שיושב לי על הלב״.

בית חם.
״כשאני נמצאת עם אנשים שאני רגילה אליהם ומקבלים אותי כפי שאני״.

לאי בודד.
״מראה ובמבה״.

החלום הגדול.
״קודם כל זוגיות, בית וילדים. אני יודעת שזה ייתן לי הרבה שלווה בלב. עדיין לא מצאתי את הבן אדם הנכון שיהיה מיוחד, חזק וראוי לי״.

 

בצילום: ״רוח רפאים״. צילום: מיטל אזולאי
״רוח רפאים״. צילום: מיטל אזולאי

 

פורסם בקטגוריה צלמי אופנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובות פייסבוק