"שנת חורף" בקולנוע

0 פורסם על ידי - 25/10/2014 - קולנוע

"שנת חורף" עטור פרסים

מאת: אפי אליסי

"שנת חורף", סרטו של הבימאי הטורקי נורי בילגה ג'יילן, זוכה 'דקל הזהב' בפסטיבל קאן 2014, עלה למסכים ברחבי הארץ. עוד לפני כן, בפסטיבל הסרטים האחרון בחיפה, קטף את פרס 'עוגן הזהב' לסרט המצטיין שצולם במדינות אגן הים התיכון. "שנת חורף", שכתב במשותף עם אשתו אברו ג'יילן, מתרחש במהלך לילה מושלג באמצע החורף, במלון קטן במרכז אנטוליה. איידין, שחקן תיאטרון לשעבר, מנהל מלון קטן, ומתגורר בו עם אשתו הצעירה ממנו, איתה הוא מנהל מערכת יחסים סוערת ועגומה, ועם אחותו הגרושה והממורמרת. החורף מביא עימו שלג רב והמלון הופך מנותק ומסוגר. מעין מקום מקלט, המביא את הגיבורים למצוקות ולמתחים היוצרים מועקה פנימית ופרצי רגשות. שלוש שעות ו-15 הדקות נמשכת פנינה קולנועית זו. קשה שלא להסכים עם אלו שבחרו להעניק ליצירה הפיוטית את הפרס הנכסף בקאן.

בימוי: נורי בילגה ג'יילן, תסריט ודיאלוגים: אברו ג'יילן ונורי בילגה ג'יילן, הפקה: זינפ אוזבטור אטקאן, צילום: גהוקן טירקאי, עריכה: נורי בילגה ג'יילן, בורה  גוקסינול.
משתתפים – איידן: חאלוק בילגינר, ניהאל מליסה סוזן, נקהל דמת אקבאג, הידאיט: אייברק פקאן, האמדי: סרהט קיליץ, אסמעיל: נג'ט איסלר.
טורקיה, גרמניה, צרפת 196 דקות. טורקית תרגום לעברית ואנגלית.

הסרט "שנת חורף" בישראל

נורי בילגה ג'יילן, 55, יליד איסטנבול, למד באוניברסיטה הטכנית של איסטנבול הנדסת כימיה ומאוחר יותר הנדסת חשמל. אהבתו לאמנות פלסטית ולמוסיקה קלאסית, הביאה אותו לחוג הצילום בו יצאה החוצה אהבתו לקולנוע שהחלה בצעירותו כאורח קבוע בסינמטק באיסטנבול. השירות הצבאי והנסיעה לקטמנדו הביאו אותו להחלטה להקדיש את חייו לקולנוע. הוא החל ללמוד קולנוע באוניברסיטת מימר סינאן, אותם עזב לאחר שנתיים. ב-1993 צילם את סרטו הקצר הראשון שהיה לסרט הטורקי הראשון שהשתתף בתחרות בקאן. Uzak, זכה ב-47 פרסים בפסטיבלים שונים, מהם 23 פרסים בינלאומיים, והיה למעוטר ביותר בהיסטוריה של הקלנוע הטורקי.

ג'יילן מספר שהושפע משלושה סיפורים קצרים של צ'כוב. והסתובב עם הרעיון לסרט במשך 15 שנה. "שינינו את הסיפור והוספנו דברים משלנו. בהתחלה לא רציתי לצלם בקפדוקיה כי חשבתי שהמקום והנוף יפים יותר מדי עבור הסרט. אבל לא מצאנו מלון במקום אחר המנותק מן העולם. מקום בו אמקם את הגיבורים שלי רחוק מכל מקום אחר. הלוקיישן הסופי השפיע ושינה לגמרי את הסיפור".

"שנת חורף" זוכה פסטיבל קאן 2014

על העבודה המשותפת עם אישתו.
"אנחנו כותבים יחד די הרבה. בהתחלה אנחנו מתרכזים במבנה של הסיפור ואחר כך אנחנו כותבים את הדיאלוג. בפועל כל אחד עובד לבד. ואז אנחנו מדברים על זה. היא טובה במיוחד בתווית קווי העלילה . כשעבדנו על "היו זמנים באנטוליה" היא זו שבאה עם מרבית הפתרונות לכל הבעיות. ואני חושב שהיא יותר ביקורתית ממני לגבי העבודה שלנו. היא אדם מאד ריאליסטי. לפעמים אני מרגיש כמו הגיבור שלנו איידין, כשהוא מתעמת עם אחותו שהיא טיפוס עקשן. אני חושב שהמציאותיות של אברו מסייעת מאד לסרט. היא נטועה במציאות ובזמן אמת. כשמגיע הרגע לקבל החלטה על פרט כזה או אחר או על הדיאלוג, יש ויכוחים רבים לעיתים מאד אלימים, אבל זה מסייע בידינו להחליט בין כמה אופציות שונות. הזמן שאנחנו משקיעים בכתיבה הוא קצר יחסית. אבל הזמן שאני מבלים בויכוחים הוא דווקא די ארוך. כיוון שאני הבימאי, אני רוצה שתהיה לי המילה האחרונה, אבל אברו תמיד מוצאת דרך לשכנע אותי שזה לא הדיאלוג הנכון. הויכוחים הללו נמשכים גם אחרי שהסרט כבר מוקרן בבתי הקולנוע. אם איזה מבקר, מבקר אספקט מסוים בסרט שהיא לא אהבה, היא תמיד אומרת לי שאחרי הכל היא צדקה! ואז אני חייב למצוא מאמר אחד שמחזק את העמדה שלי.

כל סרטיו הבאים זכו לפרסים בקאן:  Climate זכה בפרס פיפרסקי, בשנת 2006. "שלושה קופים" זכה בפרס הבימוי בשנת 2008. "היו זמנים באנטוליה" זכה בפרס הגדול של חבר השופטים בשנת 2011, והשנה "שנת חורף" בפרס דקל הזהב ובפרס פיפרסקי.

 

 

 

Image of a share button

אין תגובות

השאר תגובה